דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
SharePoint

בלוג הקליניקה למשפט וטכנולוגיה

Feb 23
שבוע השימוש ההוגן 2015: שימוש הוגן, גם ללא קרדיט / מיכאל בירנהק*

בתי המשפט בישראל הוסיפו יש מאין דרישה להגנת השימוש ההוגן: מתן קרדיט לבעלי הזכויות ביצירה שבה נעשה השימוש. הדרישה נוספה עוד לפי החוק הישן, אבל נשמרה גם לפי החוק החדש. במבט ראשון, דרישה כזו נראית הוגנת וראויה, אולם בחינה מעמיקה יותר מראה שאין בה צורך, שהיא מערבבת גישות שונות של דיני זכויות יוצרים, ושיש בה כדי להזיק. בית המשפט העליון עדיין לא נדרש לסוגיה במישרין. אם וכאשר תבוא לפתחו ההזדמנות, מוטב שיסיר אותה מעל סדר היום, ובינתיים, ראוי שהערכאות הנמוכות יעשו כך.

מהערות אגב לדרישה שיפוטית

ראשיתה של הדרישה השיפוטית בהערת אגב בפרשת המגילות הגנוזות (אייזנמן נ' קימרון). פסק הדין באותה פרשה, מסופרת כסיפור רומנטי לכל דבר ואין דוגמה טובה ממנה להשפעת הדימוי של היוצר הרומנטי על המשפט. דובר שם בזכויות יוצרים בפיענוח של אחת מהמגילות הגנוזות שנמצאו במערות קומראן. הנתבעים פרסמו את הטקסט המפענח ללא רשות התובע, שהוא החוקר שפענח את המגילה. להגנתם, טענו בין היתר להגנת הטיפול ההוגן. בית המשפט דחה את הטענה לגופה, אבל הוסיף למעלה מן הצורך וללא הסבר, שהשימוש לא היה הוגן בגלל היעדר הייחוס לתובע. ההערה חזרה, שוב כהערת אגב, בפרשה בה סטודנט פרסם את הרצאותיו של מרצה כספר, ללא רשותו (ענבר נ' יעקב). הדרישה לקרדיט נקבעה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 2007 (זום תקשורת נ' הטלוויזיה החינוכית). בתכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית שהוקדשה לצילומי עיתונות אייקוניים, הוקרן בין היתר הצילום המפורסם שבו נראה מרדכי וענונו מראה את כף ידו, עליה כתב כי נחטף. בית המשפט פסק כי השימוש אינו הוגן, בין היתר משום היעדר הקרדיט. גם כאן, לא הייתה הנמקה.

בתי משפט אחרים אחזו בהערות לא מנומקות אלה, והדרישה קנתה אחיזה. יש לשים לב, שהדרישה היא מתן קרדיט לבעלי הזכויות ביצירה שבה נעשה השימוש, לאו דווקא ליוצר. פעמים רבות, היוצר הוא גם הבעלים, אולם לא תמיד כך הוא הדבר, למשל בעניין זום תקשורת.

הצדקה וביקורת

הגנת השימוש ההוגן מאפשרת, כעניין טכני, לשקול שיקולים נוספים. האם יש לה הצדקה מהותית? אני סבור שהתשובה שלילית, מכמה טעמים.

  1. דרישת סף לייחוס הולם כתנאי לשימוש הוגן, מייבאת את הזכות המוסרית לתוך ההקשר של הזכות החומרית. אבל, הזכות החומרית נפרדת מהזכות המוסרית. למשל, פרופ' קימרון, מפענח המגילה הגנוזה, תבע וזכה הן בשל הפרת זכותו החומרית בטקסט המפוענח והן בשל השמטת שמו. אין צורך לשקול את הזכות המוסרית פעמיים. בנוסף, הזכות לייחוס הולם כפופה למגבלות שונות. הזכות היא לייחוס "בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין." אולם, בתי המשפט שהציבו את תנאי הסף לא התייחסו כלל לסייגים או מגבלות. התוצאה עלולה להיות שבמקרים בהם לא מקובל לתת קרדיט, לא תקום אחריות בגין הפרת הזכות המוסרית, אולם השימוש ההוגן יישלל. למשל, פרודיה. לפי כללי הז'אנר לא מקובל לתת קרדיט ליצירה שאותה מבקרים. לפי הכלל שפותח בבתי המשפט, הגנת השימוש ההוגן עלולה להיכשל.

  2. ככל שבעלי הזכויות אינו היוצר, התוצאה של הדרישה השיפוטית היא שיש לבעלי הזכויות כוח נוסף, לא צפוי, שמשנה את מאזן הכוחות. למשל, במקרה שבו ייוודע לבעל זכויות שמשתמש מתכוון להשתמש ביצירתו, ללא רשותו, בטענה של שימוש הוגן. האם בעל הזכויות יכול לסרב לאשר את השימוש בשמו, ולטעון כי בהיעדר הסכמתו השימוש אסור? תוצאה כזו תהיה אבסורדית, אולם לפי הפיתוח השיפוטי, היא אינה בלתי אפשרית.

  3. ההפרדה בין הזכות המוסרית לחומרית אינה עניין פורמליסטי טכני. כל אחד מהענפים של זכות היוצרים מתבסס על הצדקה עיונית נפרדת. הזכות החומרית נובעת מתפיסה מכשירנית של דיני זכויות יוצרים, שלפיה, המשפט יצר את הזכויות כאמצעי לעודד יוצרים ליצור, כדי להרבות את היצירה. זו הגישה האנגלו-אמריקנית שאומצה בדין הישראלי במפורש. הזכות המוסרית, לעומת זאת, נובעת מהצדקה של תורת האישיות. היא מגנה על הקשר שבין היוצר ליצירה. הגנת השימוש ההוגן מתייחסת רק לזכות החומרית, כך מורה ס' 18 לחוק. והנה, הדרישה השיפוטית לקרדיט כדרישת סף מערבבת בין ההצדקות, ללא הסבר.

  4. ביקורת אחרונה היא היעדר עוגן בהיסטוריה החקיקתית. פסקי הדין שהציבו את דרישת הקרדיט הנ"ל היו לפני המחוקק שעה שדן בחוק של שנת 2007. גם הדין האנגלי שקובע דרישה כזו, אם כי בסייגים שאין בפסיקה הישראלית, היה מונח לפני המחוקק הישראלי. ובכל זאת, המחוקק בחר שלא לכלול את התנאי הזה. זהו טעם פורמליסטי יותר, אולם הוא מעיד על תכלית החוק: השימוש ההוגן נפרד מהזכות המוסרית, ואין לערבב ביניהם.


ראוי לאפשר את השימוש ההוגן כאשר מתקיימים תנאיו. הגם שאפשר להוסיף על התנאים האלה, התנאי של ייחוס הולם אינו מתאים, אינו ראוי, ועלול לפגוע במטרה של השימוש ההוגן: לאפשר יצירה חדשה, לאפשר הענקת משמעות חדשה ליצירה קיימת, ולאפשר שימושים חדשים ביצירות.


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

*נכתב במסגרת שבוע השימוש ההוגן ​ע"י פרופ' מיכאל בירנהק​

הערות

אין הערות עבור רשומה זו.