סה"כ עדכונים : 171
הרחבת חובת הזהירות של בנקים בנוגע לחשבונות משותפים מאת עמית פלדמן
פסק דין ע"א 9040/10 פנחס גדעון ובניו בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בפסק דינו של השופט י' עמית נקבע, כי על אף שהחשבון היה רשום רק על שם המערערת, מה שלכאורה נותן לה זכות לפעול בחשבון כראות עיניה, הרי שידוע כי בפועל הוא נוהל באופן שיתופי ועל כן אין הוא יכול להתעלם מהעובדה כי נוצר סכסוך בין השותפים, גם אם פורמאלית אין לכך השפעה על ניהול החשבון. נפסק כי הבנק נהג נכון שעה שלמעשה הרחיב את חובת הזהירות שלו, והקפיא את החשבון, נוכח הידיעה שהחשבון מנוהל בפועל באופן שונה מהאופן בו הוא אמור להתנהל באופן רשמי, וזאת לאור סכומי הכסף הרבים והעובדה כי הכסף שייך לצדדים שלישיים. 
 
   
תיקון 42 לחוק ההוצאה לפועל - "מסלול מזונות" מאת עמית פלדמן
התיקון לחוק, אשר התקבל ביולי 2013, חולל מהפכה שקטה, שעה שהנהיג מסלול חדש להוצאה לפועל – במסלול מזונות. עיקרו של התיקון הוא במיסוד מסלול המעניק ללשכות ההוצאה לפעול סמכויות נרחבות בהוצאות לפועל של בעלים החייבים במזונות וקדימות בתיקים אלו, וזאת על מנת לצמצם את הפגיעה בנשים ותוך הכרה במעמדן המיוחד.
הסמכות להתקין תקנות במסלול זה מונחת בפתחו של מנהל מערכת ההוצאה לפועל, והן מאפשרות חופש מרחיק לכת בייחוד בתחום מסירת המידע והדיווחים אודות הנישום, אולם אינן מעניקות סמכויות להוצאת צווי מעצר.
 
 
   
תקנה 256 א' לתקנות סדר הדין האזחי - פסק דין בהיעדר דיון בהמרצת פתיחה מאת עמית פלדמן
תיקון לתקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי (256א), המאפשר מתן פסק דין בהיעדר דיון כאשר המשיב בהמרצת פתיחה אינו מגיש תשובה ואינו מבקש לקיים דיון עד תום המועד להגשת תשובה.
התיקון, אשר בוצע על ידי שר המשפטים, מתוקף סעיף 108 לחוק בתי המשפט, בא על רקע פסק דין ספדיה נ' גלעד, בו דן השופט גרוניס, בתוארו אז, בשאלת נחיצותו של דיון בטרם מתן פסק דין בהליך המרצת פתיחה (שנועד להיות קצר ויעיל יותר), בו אין שיתוף פעולה של הנתבע.
 
 
   
החמרה בעניין הוצאת נכסים מחברה ציבורית על ידי בעל שליטה, או נושא משרה מאת עמית פלדמן
תפ (ת"א) 40213-05  מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' אריה גבעוני - פסק דין שעניינו הוא הרשעה בדין הפלילי באשמת מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות דיווח של מפכ"ל המשטרה לשעבר רפי פלד, לצד פלד הורשעו בעבירות חמורות יותר 3 נוספים, באשר להתנהלותם בשורת עסקאות פסולות בחברות ציבוריות, אשר הביאו לבסוף לקריסתן.
שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א חאלד כאבוב, קובע כי הוצאת נכסים מחברה ציבורית על ידי בעל שליטה או נושא משרה תיחשב לעבירה פלילית גם אם ישנה כוונה להחזיר את הנכסים מאוחר יותר, בהיעדר ידיעה וודאית כי הדבר יהיה אפשרי.
 
 
   
תיקון 20 לחוק החברות - הקמת "ועדות תגמול" מאת
התיקון, אשר התקבל בתאריך ה5 בנובמבר 2012, מעניק סמכויות לגוף פנים ארגוני, אשר נקרא "ועדת תגמול" ויורכב מחברי דירקטוריון חיצוניים ובלתי תלויים של החברה הציבורית (או הפרטית במידה שהיא חברת אגרות חוב). תפקיד הועדה לקבוע את מדיניות תגמול הבכירים ולהמליץ לדירקטוריון, אשר במידה ויאשר את ההמלצות יובאו לאישור סופי באסיפה הכללית. האישור באסיפה הכללית יהיה טעון בנוסף לרוב רגיל של בעלי המניות, גם אישור של רוב בעלי המניות שאינם בעלי שליטה ושאין להם עניין אישי בהחלטה.
התיקון לחוק אושר על רקע קולות העולים מן הכנסת בדבר הצורך לרסן את שכר הבכירים ולצמצם את פערי ההשתכרות בין העובדים הזוטרים לבכירים.
 
 
   
הגדרת מידע המופיע ב"נט המשפט" כידיעה שיפוטית מאת עמית פלדמן
בש"א 7935/13 אורי סייג נ' ‏Citi Bank NA Tel Aviv בקשה להעברת מקום דיון בהליך פשיטת רגל מבית המשפט המחוזי בת"א לבית המשפט המחוזי בב"ש, וזאת בשל השגות על שיפוטה של השופטת (בדימוס) ורדה אלשיך ולשם "מראית פני הצדק". הבקשה נמחקה באופן גורף ונחרץ על ידי כבוד הנשיא אשר גרוניס, לאחר שעיין בפרוטוקולים הקודמים בהליך באמצעות מערכת "נט המשפט".
כבוד הנשיא למעשה מכיל את העיון ב"נט המשפט" כידיעה שיפוטית (מאחר והפרוטוקולים לא הוצגו על ידי הצדדים) ובכך ממשיך בגישה הפוסט אדברסרית אשר מאפיינת את הדיון האזרחי בשנים האחרונות.
 
 
   
דרישת צירוף תצהיר לבקשה בכתב אינה דרישה טכנית אלא בעלת משמעות ראייתית לביסוס התשתית העובדתית מאת הילה שפירא02/02/2014
בתיק ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר (פורסם בנבו, 11.04.2013) בית המשפט העליון הפך בערעור את החלטת פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א לאסור שידור פרק תכנית הטלוויזיה "עובדה" שעניינו היה בתחקיר המתייחס למשיב החשוד ברצח שתיים מנשותיו.
נקבע כי התצהיר הוא היוצר את התשתית העובדתית עליה נשענות בקשות בכתב בהליכים אזרחיים. בלעדיו, ביהמ"ש לא יוכל לקבוע ממצאים עובדתיים ולהכריע בתיק. ביהמ"ש צריך להתבסס על תצהיר שכן אם לא יעשה זאת אז קיימת סכנה שיכריע שלא על בסיס תשתית עובדתית מלאה ובכך יעשה שימוש ב"ידיעתו הפרטית".
 
 
סדא והוצאה לפועלראיות
   
לא ניתן להאשים אדם שיכור בעבירות הדורשות יסוד נפשי מיוחד של מטרה מאת הילה שפירא02/02/2014
בתיק רע"פ 6382/11  נאיף קאדריה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.6.2013) פסק בית המשפט העליון כי סעיף 34ט(ב) לחוק העונשין אינו חל על עבירות הדורשות יסוד נפשי מיוחד של מטרה, אולם הוא חל בעבירות ניסיון אם ניתן לייחס למבצע השיכור אחריות פלילית בעבירה המוגמרת.
נאמר כי סייג השכרות מרחיב את אחריותו של מבצע העבירה. היסוד הנפשי אינו נבחן סימולטנית עם היסוד העובדתי בעת ביצוע העבירה אלא בעת שהנאשם הכניס עצמו למצב שכרות. די בכך שהשכרות היא מדעת ואין נפקא מינה שהמעשה נעשה שלא מדעת. אין מקום להוציא את ההשפעה בעקבות חוסר שימוש באלכוהול (או בסם מסוכן) מתחולת סעיף 34ט, אך בשל כך שהחומר אינו מצוי בגופו של הנאשם. סעיף 34ט(ב) לחוק העונשין אינו חל על עבירות הדורשות יסוד נפשי מיוחד של מטרה, אין ניתן לייחס למבצע השיכור רצון בהתקיימות המניע להתנהגות או בהשלמת מטרת ההתנהגות הנדרשות בעבירות מטרה ויהא בכך משום הרחבת יתר של אחריותו. ניתן לייחס למבצע השיכור אחריות פלילית בגין עבירת ניסיון אך מקום בו ניתן לייחס לו אחריות פלילית בעבירה המוגמרת.
 
 
עונשיןעונשיןעונשין
   
זיכוי מערער בגין מחדלי חקירה תוך קביעה כי במצב של "גרסה" מול "גרסה", אי חקירת עדים ישירים מובילה לזיכוי מאת הילה שפירא02/02/2014
בתיק ע"פ 5019/09 דביר חליווה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.8.13), קיבל ביהמ"ש העליון את הערעור בחלקו וזיכה את המערער מחלק מהעבירות שיוחסו לו, בשל מחדלי החקירה שקיפחו את הגנתו. כתוצאה מהמחדלים ונסיבותיו המיוחדות של המקרה, הפחית ביהמ"ש מעונשו באופן משמעותי.
נקבע כי מחדלי חקירה אינם מובילים בהכרח לזיכוי הנאשם, אלא יש לבחון אם בגללם עולה חשש כי קופחה הגנתו, באמצעות בחינת מכלול הראיות הרלבנטי. המשטרה אינה מחויבת להציג את "הראיה המקסימאלית" אלא את הראיה המספקת. עם זאת, כאשר המשטרה חוקרת תלונה נגד אדם, כשמדובר במצב בו תתבצע ההכרעה במצב של "גירסה מול גירסה", וכאשר ישנם עדים ישירים לאירוע, המשטרה חייבת לחקור אותם, ככל שהדבר איננו כרוך במאמץ בלתי סביר. הימנעות מחקירה זו עלולה לעלות לכדי מחדל חקירתי של ממש, המקפח את זכותו של הנאשם למשפט הוגן, ובכך להצדיק את זיכויו מהאישום הרלבנטי. בנסיבות המקרה הנ"ל, מדובר במחדלים שקיפחו את הגנת הנאשם עד כדי שיש לזכותו מעבירות האלימות המיוחסות לו ומעבירת ההדחה בחקירה שנכרכה עימם.
 
 
ראיותעונשין
   
חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג-2013 מאת הילה שפירא02/02/2014
ביום 6.8.2013 פורסם חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג-2013. מטרת החוק, לפי הכתוב בהצעת החוק היא "להילחם בתופעת השימוש בחומרים המסכנים ושיווקם, בין השאר, בקרב בני נוער וצעירים, וזאת באמצעות מתן כלים בידי הרשויות להתמודדות עם התופעה בדומה להסדרים שגובשו במדינות אחרות בעולם המתמודדות אף הן עם אותה תופעה". החוק מגדיר חומרים מסוכנים, חומרים אסורים להפצה, מאפשר הכרזה דחופה על חומר מסוכן שיכנס לרשימה ומחיל הוראות מפקודת הסמים המסוכנים.
 
http://knesset.gov.il/privatelaw/data/19/3/783_3_1.rtf 
עונשין
   
מונולוג סוגסטיבי הוא אמצעי חקירה פסול וכן ראוי להקדיש משאבים לכך שהקלטות הנעשות בחקירה יהיו באיכות המאפשרת שימוש בהן לשם תכליתן מאת הילה שפירא02/02/2014

בתיק ע"פ 10049/08 ראתב אבו עצא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.08.2012) דחה בית המשפט העליון את ערעור המערער על הרשעתו בדקירת שוטר במהלך ניסיון המלטות מזירת אירוע. לדעת כל חברי המותב, אשמתו של המערער הוכחה מעבר לכל ספק סביר. למרות דחיית הערעור, העיר השופט דנציגר כי היו פגמים בחלק מקביעותיו המשפטיות של ביהמ"ש המחוזי בהקשר ללגיטימיות תרגילי החקירה שננקטו במקרה דנן וכן בנוגע להשלכות הפגמים שדבקו בניהול חקירתו של המערער. לדעתו, חוקרת המשטרה קצב נקטה בשיטת חקירה נפסדת המכונה "מונולוג סוגסטיבי" ע"י הטעייתו של העד בכך שהדגישה שוב ושוב את פער הענישה בין רצח להריגה במטרה לשכנעו למסור הודעה מפלילה בעבירה חמורה פחות. לדעתו, כתוצאה מכך, הדבר הביא לכך שנשללה מהמערער אוטונומיית הרצון החופשי וטקטיקת חקירה זו עמדה בניגוד לזכותו להליך הוגן.
כמו כן, העירו השופטים נאור וג'ובראן כי איכות הקלטות החקירה והדיבוב נמוכות ולכן, כתוצאה מכך היו תמלילים החסרים. לדעתם יש לצייד את המשטרה בציוד טכנולוגי הראוי לפענוח דברים הנאמרים במסגרת הקלטות.

 
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-307849-00.html 
ראיותסדר דין פלילי
   
ביהמ"ש מיישם את המנגנון התלת-שלבי לגזירת העונש שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין ומבהיר זאת בתרשים זרימה וקובע שהעונש שניתן סוטה קיצונית ממידת העונש הראוי מאת הילה שפירא02/02/2014
בתיק ע"פ 8641/12  מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.8.2013) דחה בית המשפט העליון את ערעור המערער וקיבל את ערעור המדינה על כך שביהמ"ש (המחוזי) הקל בעונשו של המערער יתר על המידה, עד כדי שהעונש סוטה במידה קיצונית מן הענישה הראויה .
המערער הורשע בחבלה בכוונה מחמירה, בהחזקת נשק שלא כדין, ובנשיאה והובלת נשק; הושת עליו עונש של 42 חודשי מאסר ו-18 חודשי מאסר על-תנאי; והוא חויב בתשלום פיצויים למתלונן בסך של 15,000 ₪. המערער עירער על חומרת העונש והמדינה על קולתו. שני הצדדים סבורים כי ביהמ"ש המחוזי שגה ביישום הוראות תיקון 113 לחוק העונשין.
לאחר בחינת נסיבות עניינו של המערער לפי תיקון 113, התקבל ערעור המדינה. הוחלט כי אכן בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המערער יתר על המידה, עד כדי שהעונש סוטה במידה קיצונית מהעונש הראוי. בנוסף, בית המשפט העליון היה סבור כי נפלה טעות בדרך הילוכו של בית המשפט המחוזי, כאשר הייתה חסרה הנמקה כנדרש לגבי חלק מן השלבים ולא הייתה קביעה של מתחם הענישה. כתוצאה מכך, לא הבהיר בית המשפט המחוזי האם העונש שגזר על המערער מצוי בתוך מתחם הענישה או חורג ממנו לקולא. בכך לא קוימה כוונת המחוקק בתיקון 113 להבניית שיקול הדעת השיפוטי, ואין ניתן לבחון אם נשקלו כל השיקולים הצריכים לעניין, על-פי משקלם ובאיזון הולם.
 
 
עונשין
   
ביהמ"ש המחוזי דחה תביעה כנגד בעלי מניות בעילת הפרת חובת זהירות וגילוי במגעים לעריכת עסקת מיזוג שנכשלה מאת ניר לוין19/10/2013
ב- תא 9433-11-09 מרקעי תקשורת בע"מ נ' גילת רשתות לווין בע"מ נידונו מספר נושאים עקרונים בדיני התאגידים ובתיחום וחלוקת האחריות בין הדירקטוריון לאסיפה הכללית של בעלי המניות - כאשר נקבע כי אין על חברי הדירקטוריון חובה לגלות על פרטי הצעת מיזוג שנדחתה על ידם לבעלי המניות. עובדות המקרה: דירקטוריון חברה הנתבעת החליט שלא לאשר עסקת מיזוג לאחר שהשתנו פרטים בהצעה. בעלי המניות בחברה הגישו תביעה נגד החברה ונושאי משרה בה וביקשו שאלו יפצו אותם לפי שווי המחיר של המניה שהיה אמור להיות במקרה שבו המיזוג היה יוצא לפועל - זאת בשל שהדירקטוריון החליט שלא לאשר את המיזוג ולא העביר החלטה בעניין זה להצבעת בעלי המניות באסיפה הכללית. השופט שינמן (מחוזי מרכז) דחה את התביעה מן הטעמים הבאים: (1) השופט טוען כי רק הצעות מיזוג שאושרו ע"י הדירקטוריון, יש להעבירן לאסיפה הכללית, ובמידה ולא אישרו זאת חברי הדירקטוריון - אין חובה עליהם להעבירם. (2) השופט עומד על ההבדל בין מסירת פרטי מידע ע"י הדירקטוריון במקרה שבו מדובר במיזוג אשר מתקיים לעומת מסירת פרטי מידע במקרה שהצעת המיזוג נדחית. כך הוא טוען כי במצב שבו הצעת המיזוג נדחית- אין חובה למסור פרטי מידע. בנוסף מסביר השופט כי החלטת הדירקטוריון שלא לקבל הצעות מיזוג חלופיות ולדון בהם הייתה סבירה, וכי הצעות אלה לא היו בעלות משקל רציני. (ניתן ב-09/10/13) 
www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&ved=0CC0QFjAA&url=http%3A%2F%2Fwww.lawpubshop.co.il%2F%3FCategoryID%3D266%26ArticleID%3D9265&ei=kn5iUq-qEKvk4wSnxICQCA&usg=AFQjCNHG0oAzC9gCLzKH_eQ1BpFQxgSPaw&sig2=Pz11LVLbIsIcA2dkgphnww&bvm=bv.5493 
   
דחיית תביעה להרמת מסך בשל חוב ארנונה : במקרה הנדון, הקמה "סדרתית" של חברות מסחריות לא נעשתה על מנת לקפח נושים או להונותם מאת ניר לוין19/10/2013
ב- תא 2020-98 עיריית תל אביב נ' אייזיק שפירא תבעה עיריית תל אביב-יפו בעל מניות עיקרי בשלוש חברות אשר הפעילו חניונים בעיר ת"א אשר צברו חובות ארנונה שלא שולמו במשך שנים. העירייה זכתה בתביעות כנגד החברות, אולם החובות לא שולמו בשל חדלות פירעון של החברות, בשל כך ביקשה העירייה להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את החובות לבעל החברות ולאשתו, כאשר החובות הגיעו לכ-2 מיליון ש"ח. העירייה טענה כי בשל העובדה שבכל פעם שחברה נקלעה לקשיים הוקמה חברה חדשה ע"י אותו בעל מניות עיקרי - יש להרים את המסך. השופטת מיכל אגמון-גונן בבית המשפט המחוזי בת"א פסקה כי אין להרים את מסך ההתאגדות במקרה זה, תוך סקירה מקיפה של השימוש בהרמת מסך והרציונלים העומדים מאחורי מסך ההתאגדות - והחריגה ממנו: 1. לדידה, אין די בהקמת חברות סדרתית כדי להרים מסך - יש להוכיח כי הקמת החברות נועדה על מנת להתחמק מתשלום חובות. דבר זה לא הוכח ע"י העירייה. 2. בנוסף, ציינה השופטת כי אי - תשלום הארנונה לא נבע מהתחמקות ביודעין וניסיון להונות או לקפח את העירייה, ולא מנטילת סיכון בלתי סביר - אלא מדובר היה בהסתבכות כלכלית גרידא, כזו שלא מחייבת הרמת מסך. פסק הדין ניתן ב- 10/09/2013 
http://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID=266&ArticleID=9166 
תאגידים
   
חברת טבע תגלה את הסדרי התגמולים למנהליה הבכירים והדירקטורים שלה על סמך הסדר פשרה בתביעה ייצוגית כלפיה מאת ניר לוין19/10/2013
בתביעה ייצוגית ת"צ 18040-11-12, פרופ' שרון חנס ואח' נ' טבע בע"מ שהוגשה כנגד חברת טבע בדרישה שתפרסם את מדיניות תגמוליה למנהלים בכירים ולחברי דירקטוריון אישר בית המשפט הסכם פשרה עליו הסכימו הצדדים בתנאים הבאים: 1. טבע תמסור את הנתונים לעיל לשנת 2013 - החל מהדוח התקופתי לשנה זו, וזאת תמורת סילוק כל זכות סעד או טענה של המבקשים. 2. נפסק סכום שכר הטרחה לבאי כוחם של המבקשים על סך 450,000 דולרים, כאשר למבקשים עצמם נפסק סכום של 75,000 דולר. 3. סכומי הסדר הפשרה אושרו ע"י בית המשפט המחוזי למרות התנגדותו של בעל מניות בחברת טבע, כמקובל בתובענות ייצוגיות 
 
   
הימנעות ביהמ"ש הכלכלי בת"א לאישור תביעה נגזרת תוך פרשנות המושג "מידע פנים" המוגדר בניירות ערך מאת ניר לוין
בתנ"ג 32489-02-12, רומן אלטמן ואח' נ' אורמת תעשיות בע"מ ואח' נדונה בקשה לאישור תביעה נגזרת (תביעה שמגיש תובע בשם חברה - בשל עילת תביעה שלה) של בעל מניות בחברת אורמת כנגד חברת גזית, תביעה שלא אושרה ע"י דירקטוריון חברת אורמת ובשל כך הגיעה לבית המשפט. טענת המבקש (אלטמן) הייתה שחברת גזית הרוויחה מ"מידע פנים", כאשר זו קנתה אחוזים רבים ממניותיה של חברת 'אורמת', והעובדה שהתכוונה לעשות כך גרמה לעליית מחיר המניה - ועקב כך ל"ריווח הנובע לאדם מעסקה שעשה הוא או אחר תוך שימוש במידע פנים.. " כפי שמוגדר בס' 52 לחוק ניירות ערך. המבקש תבע, אפוא, מחברת גזית שתשלם לחברת אורמת את ההפרשים בין מחירי המניות שעלו עקב ידיעתה כי היא מתעתדת לרכוש מניות בחברת אורמת. ביהמ"ש דחה טענותיו של מבקש התביעה הנגזרת בשל הטעמים הבאים: (1) ראשית, לא מצא סיבה בית המשפט להתערב בקביעתו של דירקטוריון אורמת, זאת בשל שהיא נלקחה בתום לב, תחת מסגרת 'שיקול הדעת העסקי'. כמו כן קבע ביהמ"ש כי דירקטוקיון החברה לא היה שרוי במצב של ניגוד עניינים - זאת משום שלא מתקיים מבחן ה'זיקה העודפת' לחברי הדירקטוריון בהחלטתם. (2) בבחינת עילת התביעה לגופה, בחנה השופטת האם אכן מדובר העובדה שגזית רכשה 5 אחוזים ממניות חברת אורמת וידעה על כך שהיא מתכננת לבצע רכישה נוספת מהווה 'מידע פנים'. השופטת הדגישה שיש לפרש דבר חקיקה על פי תכליתו, ויש לבחון מהם הפירושים הנכללים בו. השופטת הוסיפה כי ניתן מבחינה לשונית, לקבל גם את פירוש המשיב, כלומר שמידע פנים יכול להיות גם מידע שמקורו הוא לא בחברה, אולם מבחינה משפטית לטעמה של השופטת, בתהתייחסות למידע פנים הכוונה היא אך ורק למידע שמקורו בחברה והוא נכס שלה, כך סוברים גם מלומדים שאליהם הפנתה בפסק דינה (יוסף גרוס, גושן ופרחמבוסקי) 
http://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID=266&ArticleID=9238 
   
אי חזרת האם למדינה ממנה חטפה את ילדה אינו מהווה שיקול הנשקל במסגרת סעיף 13(ב) לחוק אמנת האג מאת יוסף בן-דוד10/12/2013

בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דן לאחרונה בשאלת היקף הוראת סעיף 13(ב) לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א (להלן: החוק). העניין נידון בתמש (נצ') 27115-07-13 כ.ה. נ' י.ב, שם ביקש התובע להחזיר את ביתו אשר נחטפה על ידי גרשותו מהונגריה לישראל וזאת מכוח החוק אשר ביקש להתמודד עם מקרים מעין אלו. מנגד, טוענת האם, כי החזרת הילדה להונגריה תפגע בה קשות לאור העובדה שהאב מכור לסמים ולאלכוהול והוא אף נהג כלפיה באלימות בעבר, ומשכך על בית המשפט להכיר בהתקיימות הסייג הקבוע בסעיף 13(ב) לחוק, אשר קובע כי במקרים בהם "קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל", יש להשאירו במדינה אליה נחטף. בנוסף, טענה האם כי בכוונתה להישאר בישראל בין אם יוחלט להחזיר את הילדה להונגריה ובין אם לאו, ומשכך על בית המשפט לקחת שיקול זה שעה שהוא קובע את התקיימות החריג.

השופט אסף זגורי אשר דן בסוגיה, קבע, כי יש לקבל את התביעה ולהורות על החזרת הקטינה להונגריה. ראשית, ציין זגורי כי קיימת דעת מומחה בסוגיה אשר מורה כי החזרת הקטינה אינה תפגע בה מבחינה נפשית ומשכך לא מתקיים החריג הקבוע בסעיף 13(ב) לאמנה. שנית, טיעון האם כי אי חזרתה להונגריה ראויה להישקל במסגרת החריג "נעדר תם לב ואף מסוכן", כלשונו של השופט. זגורי ציין כי: "אם תתקבל עמדתה של האם, ייצא איפוא, כי בכל מקרה שבו הורה שגידל את ילדו יחטוף אותו ויעתיק מגוריו למדינה אחרת, הוא יוכל לטעון, כי הוא אינו מתכוון לשוב למדינה ממנה חטף את הילד ללא קשר לתוצאות ההליך המשפטי לפי חוק אמנת האג ודי בעובדה זו כדי להעמיד הילד בפני מצב בלתי נסבל או סיכון פסיכולוגי. מדובר בחתירה תחת תכליות ומטרות החוק והאמנה ועל ביהמ"ש לעמוד על המשמר מפני ריקונה מתוכן באמצעות טיעונים מסוג זה".

 
 
משפחה
   
אין לאשר הליך "קשירת חצוצרות" אצל חסויה מקום בו קיימים כלים חלופיים מאת יוסף בן-דוד10/12/2013

בעניין אפ (פ"ת) 21169-06-13 א. ק נ' ת. ז. נ. מ, דן בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בבקשה להתיר הליך "קשירת חצוצרות" אצל אישה המוגדרת כפסולת דין (להלן: החסויה), אשר נמצאת כעת בהליך היריון מתקדם. באותו עניין ביקשו אמה ואחיה של החסויה (להלן: האפוטרופסים) לאפשר הליך זה לאור העובדה כי אין לחסויה מסוגלות הורית, וכי גם הילד אשר יוולד לה בקרוב עתיד להישלח לאימוץ.

השופט נחשון פישר אשר דן בבקשה החליט לדחותה לאור העובדה כי הליך זה כרוך בפגיעה חמורה בזכויות היסוד של החסויה מעבר לנדרש. בנוסף, ציין פישר כי קיימים כלים חלופיים בסוגיה אשר יכולים להבטיח כי החוסיה לא תביא ילדים לעולם כל עוד היא אינה כשירה לכך. כך לדוגמא ציינה חוות הדעת של בית החולים, כי קיימות זריקות "דפו-פרוברה" אשר יכולות להבטיח כי החסויה לא תיכנס להיריון או לחילופין ניתן להתשמש בהתקן תוך רחמי. משכך הבקשה נדחתה.

 
 
משפחה
   
הסתרת מידע רפואי חשוב מבן הזוג טרם הנישואין מחייבת את המסתיר בנזיקין מאת יוסף בן-דוד
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דן לאחרונה בשאלה: מה הדין בו אחד מבני הזוג הסתיר מבן זוגו טרם הנשואין על דבר היותו חולה במחלת נפש? העניין נידון בתמש (פ"ת) 14022-05 ס. ב. ש נ' ס. (מ.) ס, שם ביקש התובע לחייב את גרושתו בנזיקין על כך שלא סיפרה לו טרם הנישואין על היותה חולת סיכזופרניה. בהיבט העובדתי לא הייתה קשה ההכרעה לאור העובדה כי האישה מקבלת קצבת נכות מהביטוח הלאומי מזה עשרים שנה, לאחר שנקבעו לה 50% נכות עקב מחלתה.
השופט צבי ויצמן אשר התבקש להכריע בשאלה, לא מצא כלל ברור בעניין ומשכך פנה אל דעת המשפט העברי בנידון. ויצמן מצא התייחסות לסוגיה זו אצל בעל "הקהילות יעקב" (הרב ישראל יעקב קנייבסקי זצ"ל), אשר פסק כי בעניין שכזה יש להבחין בין הסתרה אשר אדם סביר יבקש להתגרש בגללה, ועליה ניתן לכפות גט ולהטיל פיצויים, לבין הסתרה אשר אדם סביר לא יבקש להתגרש בגללה ומשכך אין לכפות בה גט ולחייב בפיצויים. לאור ככל זה, קבע השופט ויצמן, כי הסתרה על מחלת נפט קשה - כגון סיכזופרניה - מבן הזוג, היא הסתרה אשר אדם סביר היה מבקש להתגרש בגללה ומשכך יש לחייב את הנתבעת בפיצויים. עם זאת, בחר ויצמן להטיל פיצוי נמוך על הנתבעת בגובה של 15 אלף שקלים, בין היתר, לאור העובדה כי גם הבעל הסתיר מגרושתו פרט רפואי מעברו על כך שטרם הנישואין התמודד הוא עם גידול ממאיר בגרונו.
 
 
משפחה
   
האם רשאית ועדה מקומית לקבוע תנאים נוספים בהיתר בנייה לאחר שחלפו שנים מיום הוצאתו? מאת ירום שגן28/08/2013
בעע"ם 9324/11 ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז נ' ריאלקו, חברה להשקעות במקרקעין בע"מ (27.8.2013) נדונה השאלה האם רשאית ועדה מקומית לקבוע תנאים נוספים בהיתר, לאחר שחלפו שנים רבות מיום הוצאתו.
 
לחברת ריאלקו ניתן היתר להקמת חניון. בחלוף 10 שנים מיום הוצאת ההיתר, סגרה ריאלקו את החניון מטעמים של חוסר כדאיות כלכלית. בהמשך, קבעה הוועדה המקומית תנאים חדשים בהיתר, בהם חייבה את הפעלת החניון בימים ושעות ספציפיים. ריאלקו עררה לוועדת הערר, והאחרונה קבעה כי ניתן להצמיד מחצית מהחניון למשרדים המצויים באותו מבנה, אולם על ריאלקו להפעיל את מחצית החניון כחניון לכל דבר ועניין, ורשאית היא לגבות תשלום עבור חנייה.
עתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר ביטלה את החלטת ועדת הערר בנימוק כי התנאים הוספו בחוסר סמכות, ו-ועדת הערר ערערה על החלטה זו.
בפסק דינו של השופט עמית קבע בית המשפט העליון כי ככלל רשאית ועדה מקומית לקבוע תנאים בהיתר גם לאחר שחלפו שנים מיום הוצאתו. עם זאת, בית המשפט ציין כי השימוש בסמכות זו צריך להיעשות במשורה ובזהירות, תוך התחשבות במספר הימים שחלפו מיום הוצאת ההיתר, עוצמת הפגיעה בבעל ההיתר, שינוי נסיבות, שינוי האזור ועוד.
 
http://elyon1.court.gov.il/files/11/240/093/e05/11093240.e05.pdf 
   
ביהמ"ש העליון ביטל את הלכת שמש מאת יוליה ויינשנקר19/08/2013
"הלכת שמש" בוטלה, וההלכה המחייבת היא "הלכת בר-עוז". בהלכת שמש נקבע כי בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעות על שימוש בקרקע רק כשמדובר בשימוש "תוך שמירה על גוף הנכס". נקבע כי לאור ההרחבה הניכרת בסמכויותיו של בית משפט השלום, יש לקבוע כי בית משפט השלום רשאי לדון בכל תביעות המקרקעין. ההלכה התקדימית נפסקה במסגרת עתירה לצו הריסה בטענה כי בר-עוז ביצעו עבודות בנייה להרחבת דירתם, בניגוד לפסק דין שניתן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין. בר-עוז הגישו מצִדם בקשה לסילוק תביעת סטר על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, שכן סמכות השיפוט של בית משפט השלום בתביעות שעניינן "שימוש במקרקעין" מוגבלת למקרים שבהם נעשה השימוש תוך שמירה על שלמות הנכס. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסילוק על הסף וקבע כי הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט המחוזי. בשל חשיבות הסוגיה החליט בית המשפט העליון לאפשר לדון בבקשת רשות הערעור. נימוקיו של סולברג לביטול הלכת שמש היו בין היתר, העובדה כי הורחבה סמכות השיפוט העניינית של בית משפט השלום לאורך השנים והוא נתפס מספיק מיומן לדון בכלל סוגיות המקרקעין ולכן הרציונאל בבסיס הלכת שמש אינו תקף עוד. כמו כן, הדבר תואם גם את המסקנות של ועדות ציבוריות משנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים שדנו בנושא זה. גרוניס תמך בביטול ההלכה משום שהערכאות הנמוכות סטו מהתקדים המחייב וכן משיקול של יעילות- מניעת דיונים סבוכים בשאלת הסמכות העניינית ושימוש במבחן העמום "הטפל הולך אחר העיקר" בהם מבוקש יותר מסעד אחד. רע"א 3749/12  
 
מקרקעין
   
עונשו של מוכר דיסקים מזוייפים בשוק הכרמל- שנת מאסר! מאת יוליה ויינשנקר19/08/2013
אסף בן דוד החזיק דוכן בשוק הכרמל ומכר בו אלפי תקליטורים מזויפים. הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של החזקת עותק מפר של יצירה לשם מסחר בה, מכירת עותק מפר של יצירה, עיסוק במכירת עותק מפר של יצירה, מסחר בעותקים מפרים, החזקת עותק מפר למסחר, מכירה והפצה של טובין שסומנו ללא רשות בעל הסימן והפרת הוראה חוקית. בן דוד המשיך בפעילותו גם לאחר שנעצר ושוחרר תוך איסור להיכנס לשוק הכרמל ולעסוק במכירת תקליטורים מזויפים. השופט נתן משקל לעובדה זו והרשיע את בן דוד בהפרת הוראה חוקית וכן בביזיון בית משפט. בית המשפט ציין כי בכל הנוגע לעבירות של הפצת עותקים מפרים ניתן היה להסתפק בעונש שבין 6 חודשי מאסר למאסר מותנה לצד קנס משמעותי. נקבע כי הנסיבות מחייבות לקבוע מתחם עונשי מחמיר ועונשו של בן דוד עמד על שנת מאסר בפועל וקנס של 30 אלף ₪. ת"פ 13023-10-11  
 
קניין רוחני
   
רשת CARE תשלם 100 אלף ₪ פיצוי על השמעת מוזיקה בלא תשלום תמלוגים מאת יוליה ויינשנקר19/08/2013
הפדרציה הישראלית לתקליטים תבעה את רשת מרפאות עיניים CARE על הפרת זכות יוצרים בשל השמעת מוזיקה במרפאות הרשת ללא קבלת הרשאה כדין. הפדרציה שהיא תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים בישראל, פנתה ל-CARE מספר פעמים בדרישה להסדיר את התשלום. בתגובה CARE חלקה על זכותה של הפדרציה לגבות תמלוגים עבור השמעת המוזיקה ממקלטי טלוויזיה בחדרי המתנה במרפאות, וביקשה לראות אסמכתא חוקית לדרישת התשלום בנסיבות אלה. אך גם הוכחה מטעם הפדרציה על זכותה לדרוש תמלוגים לא הספיקה, ו-CARE סירבה לשלם. השופט קיבל את התביעה וקבע כי אופן ההשמעה (מקלט טלוויזיה ולא מערכת שמע) אינו רלוונטי, וכן לא משנה העובדה כי לקוחות המרפאה לא מגיעים כדי להנות ממוזיקה, ודחה את טענת CARE כי לא צומחת להם כל תועלת כלכלית מהשמעת המוזיקה. הוצא צו מניעה קבוע שאוסר על רשת מרפאות העיניים להשמיע במרפאותיהם יצירות מוגנות שזכות היוצרים בהן נתונה לפדרציה. בנוסף, נקבע כי הפדרציה זכאית לפיצויים בסך 50 אלף שקל. ת"א 6327-09-11 
 
קניין רוחני
   
סירבה לתת גט לבעלה ותשלם לו על כך פיצוי בגובה רבע מיליון שקל מאת יוסף בן-דוד28/07/2013
בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קבע לאחרונה, כי אישה אשר סירבה לתת גט לבעלה במשך 8 שנים, תשלם לו על כך פיצוי בגובה רבע מיליון שקל. העניין נידון בתמש 31523-04-12 מ.ט נ' ס.מ (החלטה מיום 20.6.13), שם נידונה עתירתו של הבעל לחייב את האישה בתשלום פיצויים וזאת לאור הנזק אשר סרבנות זו גרמה לו. באותו מקרה, בני הזוג נישאו בשנת 1993 וכבר בשנת 96' הוגשה תביעת הגירושין הראשונה ביניהם, ומאז בני הזוג חיים בנפרד כ-15 שנים. כבר לפני 8 שנים פסק בית הדין האזורי כי על האישה לקבל גט, אך היא עמדה בסירובה ומשכך הטיל עליה בית הדין סנקציות שונות, ובהן, בין היתר, ביטל את חובת הבעל במזונותיה. האישה עירערה על החלטה זו ועל החלטות שונות של בית הדין בעניין, עד שבשנת 2010 קבע בית הדין נחרצות כי: "כמעט על כל החלטה של ביה"ד האזורי הוגש עירעור על ידי המשיבה.. אנו בדעה שצודק הבעל... ואין ספק שפירוד של כארבע עשרה שנים בין בני הזוג הוא עילה מובהקת לגירושין...". ערעור האישה לבית הדין הרבני הגדול נדחה ומשכך עתרה האישה לבג"ץ. בג"ץ דחה את העתירה בטענה כי: "האישה מעגנת את הבעל.. ונוקטת בסחבת כדי לא לקבל את הגט.. בני הזוג חיו ביחד למשך תקופה קצרה". גם לאחר פסיקת בג"ץ לא התגרשו הצדדים, ומשך הגיש הבעל תביעה נזיקית על סך 250,000 ש"ח כנגד האישה.
 
סגנית הנשיאה - השופטת טובה סיון - קיבלה את עתירת הבעל וקבעה כי אין ספק שמודבר במקרה דנן באישה סרבנית גט אשר "אינה בוחלת בדבר ועושה כל שלאל ידה על מנת למנוע ולעכב את מתן הגט, תוך שימוש ציני באפשרות הקיימת לעשות כן, בטווח שבין סמכויות שתי הערכאות והדין העברי". בנוסף, קבעה השופטת כי האישה התרשלה בסירובה זה וגרמה לבעלה נזק, בעיקר לאור מניעת החירות ממנו להתחתן ולהקים משפחה מחדש. על כן, פסק בית המשפט כי על האישה לפצות את בעלה ב-250,000 ש"ח ולשאת בהוצאות המשפט בסך 10,000 ש"ח.
 
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/3697014.pdf 
משפחה
   
התבטאויות גזעניות כלפי עובד מהווה העסקה פוגענית מאת נתי פרל28/07/2013
השופטת אביטל רימון קפלן קבעה, כי התבטאויות גזעניות נגד עובד בשל מוצאו האשכנזי וזיקתו התרבותית לגרמניה - עולה כדי העסקה פוגענית.
לעובד נפסקו פיצויים בסך 10,000 ₪ בשל עוגמת נפש.
 
http://www.nevo.co.il/psika_word/avoda/A-09-07-1172-206.doc 
עבודה:בית הדין לעבודה
   
הדין הישראלי אינו מכיר בהורות שנוצרת דרך הסכמה מאת יוסף בן-דוד24/07/2013
בתמש (ב"ש) 50399-12-12 א. מ.י נ' פלונית (החלטה מיום 20.6.13), דן בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, בבקשתה של התובעת להכיר בה כהורה ביחס לקטינה אשר נולדה כתוצאה משימוש בטכניקות הולדה שונות. התובעת הינה אזרחית ישראל אשר אובחנה כסובלת ממחלת ניוון שרירים ומוכרת כנכה בשיעור של 150%. לאחר שנחסם דרכה לבצע הליך פונדקאות בישראל, יזמה התובעת הליך שכזה במדינת הודו. ההולדה התאפשרה כתוצאה משיתוף צדדים שלישיים בתהליך – תורם זרע, תורמת ביצית ואם נושאת. התובעת מבקשת להכיר באימהותה, אף ללא קיום זיקה גנטית בינה לבין הקטינה, וזאת לאור הסכמת הצדדים בעניין.   
 
השופטת גאולה לוין דחתה את התביעה בציינה כי, אומנם אין איסור בדין הישראלי לבצע פונדקאות חו"ל, אך גם מקום בו בוצע הליך שכזה יש לפעול לאור הדין הישראלי בסוגיה המחייב קשר גנטי בין הקטינה לבין לפחות אחד מההורים המיועדים. בנוסף, הכרה בהורות שכזו מכוח הסכמה, הנעדרת פיקוח והגבלה של החוק, עלולה לפגוע הן בטובת הקטין והן בבריאות האם הנושאת. לוין צינה כי: "בעוד שפונדקאות בארץ נתונה לפיקוח מקצועי מתחילתה על סופה, כאשר ההליך כפוף לבחינה כפולה – הן בתחילתו טרם אישור ההסכם והן בסופו עובר למתן צו ההורות – ההליך שבוצע במקרה דנן נעדר כל פיקוח. האישור מהמרפאה, המעיד לכאורה על כך שהתובעת היא אמו של הילוד, אינו משקף קיום הליך מסודר בו נבחנו, בין היתר, התאמתה והתאמת האם הנושאת ליטול חלק בהליך פונדקאות".
 
http://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID=266&ArticleID=8723 
משפחה
   
חזקת השיתוף מקימה לאישה זכות קניינית ביחס לזכות הפנסיונית של בעלה לשעבר ומשכך רשאית היא לקבל את מחצית הגימלה באופן ישיר ממעבידתו. מאת יוסף בן-דוד23/07/2013
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה עסק לאחרונה בשאלה: האם על מעבידתו של הבעל (להלן: חברת החשמל או המשיבה) לשלם באופן ישיר מחצית מזכויותיו הפנסיוניות לאישתו לשעבר (להלן: התובעת) וזאת מכוח חזקת השיתוף שביניהם? עניין זה נידון בתמש (חי') 50219-03-11 י' ק' נ' עיזבון המנוח מ' ק' (החלטה מיום ה- 19.5.13), שם טענה התובעת כי על חברת החשמל לשלם לה את מחצית מזכויותיו הפנסיוניות של בעלה באופן ישיר וזאת מכוח חזקת השיתוף שביניהם אשר יצרה כלפיה זכות קניינית אף ביחס לזכויות פנסיוניות אלה. מנגד, טענה המשיבה, כי לאור התקדים בסוגיה זו - אשר נקבע בבע"מ 10916/03 צה"ל - מדינת ישראל נ' פלונית (להלן: עניין צה"ל) – יש לדחות את העתירה, שכן נפסק שם כי העברה זו מנוגדת לאמור בסעיף 62 לחוק הגמלאות, הקובע שזכות פנסיונית הינה זכות אישית אשר אסורה בהעברה.
 
השופט בן ציון ברגר בדונו בסוגיה קבע, כי יש לסייג את ההלכה שנפסקה בעניין צה"ל וזאת לאור תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון שהתקבל לאחר מתן פסק הדין. בעניין צה"ל, החלטתו של ביהמ"ש התבססה על כך שהזכות הנובעת מחזקת השיתוף איננה קניינת, ולפיכך בנסיבות אלו גובר סעיף 62 לחוק הגמלאות. מנגד, כיום, לאור התיקון לעיל, הביע המחוקק את דעתו במפורש כי הזכות לפנסיה איננה זכות אישית אלא משותפת לשני בני הזוג (סעיף 5(5) לחוק יחס ממון), ומשכך הינה זכות קניינית השייכת לשניהם. על כן, נקבע, כי זכות קניינית זו המוקנית לאישה, מקימה לה עילה לקבל את מחצית הגימלה באופן ישיר מן המשיבה.
 
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/6545813.pdf 
משפחה:יחסי ממון
   
תהליך בחינת פטנט לרישום יקוצר ל-3 חודשים מאת נתי פרל17/07/2013
רשות הפטנטים בישראל הודיע כי אדם שמגיש בקשה לרישום פטנט בארץ, בתוספת הצהרה שבכוונתו להגיש את הבקשה לרישום גם בחו"ל, יזכה בקבלת דו"ח בחינה ראשון כבר בתוך 3 חודשים מתאריך ההגשה.
החלטה זו קריטית עבור היזמים והממציאים הישראליים -  מעתה, הם יוכלו לקבל החלטות אסטרטגיות כלכליות חשובות להמשך דרכם. למשל, אם הבוחן הישראלי מצא אמצאה דומה שכבר רשומה כפטנט ושוללת את הדשנות של מגיש הבקשה - יחסוך המבקש הישראלי  כסף רב בכך שלא יגיש את הבקשה לרישום גם בחו"ל.
 
http://www.psakdin.co.il/news/article.asp?PDUID=nws_nmhh 
קניין רוחני:פטנטים
   
פגיעה בעקבות שוד מהווה תאונת עבודה מאת נתי פרל16/07/2013
בפסק דין תקדימי קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי פגיעה שנגרמה לעובדת בשעה שהתנגדה לשודד במטרה להגן על תיקה, כיוון שהיה בו מידע סודי של מקום עבודתה, מהווה תאונת עבודה.
למרות שלא מדובר בתאונה שאירעה סמוך למקום העבודה או בשעות העבודה, מאחר שהעובדת נלחמה בשודד כדי לשמור על מקום עבודתה מפני פריצה למערכות - מדובר באירוע שקרה תוך כדי ועקב עבודתה.
 
http://www.psakdin.co.il/fileprint.asp?FileName=/Avoda/Public/ver_wpnk.htm 
עבודה:זכויות עובדים
   
מקום בו ההורה המשמורן בחר לעבור דירה עם ילדו ללא הסכמת ההורה האחר וללא הסכמת בית המשפט, אין לפסול את ההחלטה על אתר ויש לבחון האם המעבר משרת את טובת הקטין מאת יוסף בן-דוד07/10/2013
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת נדרש להכריע בשאלה: מה הדין מקום בו ההורה המשמורן לאחר גירושי בני הזוג, עובר עם הילד דירה למקום מרוחק יותר ללא קבלת הסכמת ההורה השני לכך. העניין נידון בתמש (נצ') 43185-05-10 ע.ל. (קטינה) נ' ש.ל., שם ציין בית המשפט כי הדין בנידון קובע כי קביעת מקום מגורי הילדים הינה בהחלטת בני הזוג, ומקום בו מבקש אחד מבני הזוג לשנות מקום זה עליו לפנות לבית המשפט בנושא וזאת לאור הקבוע בסעיף 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.
עם זאת, קבע השופט סארי ג'יוסי, כי בכך שהאם לא קיבלה את הסכמתו של האב ואף לא פנתה לבית המשפט בנושא אין לפסול על אתר את ההחלטה ועל בית המשפט להכריע האם המעבר תואם את טובת הקטין בנידון. עם זאת, ציין השופט ג'רוסי, כי ראוי שבמקרים אלו ההורה המשמורן שבחר לעבור דירה לא יכביד על ההורה האחר ויאפשר לו הסדרי ראיה נרחבים ואף יחלוק עימו בהוצאות הנסיעות. במקרה דנן, נקבע כי טובת הקטינה נשמרת במקום החדש ובמשמורת האם ועל כן אין להורות על חזרה ליישוב הקודם.
 
 
משפחה
   
בהליך פונדקאות חו"ל יש לאמץ את הדין הישראלי המחייב עריכת בדיקה גנטית להורים מאת יוסף בן-דוד07/10/2013
בעמ"ש 43811-11-12 היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' פלונית, בית המשפט המחוזי בתל אביב נדרש להכריע בשאלה: האם בהליך של פונדקאות חו"ל יש לדרוש בדיקה גנטית של האב לצורך קביעת הורות או שמא ניתן להסתפק בראיות קלות יותר? במקרה זה השאלה המשפטית שעלתה לדיון הפכה לתיאורטית שכן המשיבים עברו בדיקה גנטית אשר הוכיחה את הורותם, אך עם זה החליט בית המשפט להכריע בשאלה לצורך מקרים עתידיים שיעלו בנושא זה.
 
אב בית הדין, השופט ישעיהו שנלר, ציין כי בבואו להכריע בסוגיה של פונדקות חו"ל, על בית המשפט לשים אל מול עיניו את ההליך והתנאים הנדרשים בהליך פונדקאות המתבצע בישראל. השופט שנלר ציין כי בהליך פונדקאות המתקיים בישראל, תנאי הכרחי הוא קיומו של קשר גנטי בין הילוד לבין אחד מההורים המיועדים. תנאי זה למעשה מבטיח קשר גנטי ומשכך מיתר הוא את הצורך בבדיקה כאמור. על כן, לשיטתו, מכיוון שהדין שותק בסוגיית פונדקאות חו"ל, יש לאמץ בנושא זה את הדין הישראלי וזאת כדי למנוע עקיפה של הדין הישראלי דרך הליך פונדקות בחו"ל. בנוסף, לבדיקה אף חשיבות לאור עיקרון טובת הילד אשר ראוי שידע בבירור מיהם הוריו והאם המטען הגנטי שהוא נושא שייך להם. לבסוף ציין שנלר, כי ישנה אף חשיבות נוספת לבדיקה הקשורה לדין האישי אותו נושא היילוד והאם יש צורך בגיורו. מנגד, השופטת לב הר- שרון בדעת מיעוט קבעה, כי מכיוון שהדין הישראלי שותק בסוגיה וכל עוד בית המשפט אינו חושש שבוצעה פעולה שאיננה כשרה, אין לדרוש מההורים לערוך בדיקה גנטית ועל בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו.
 
http://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID=266&ArticleID=8535 
משפחה
   
טובת הקטין במשפטי הגירה מקום בו לא קיימת הסכמה בין ההורים מאת יוסף בן-דוד07/10/2013
בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא נדרש לאחרונה להכריע בסוגית טובתו של קטין לעניין הגירה, כאשר כתוצאה מכך יתנתק הקשר הפיזי בינו לבין אביו הביולוגי (להלן: המשיב). העניין נידון בתמש (כ"ס) 30890-03-12 ד"ר א. ב. י נ' ד"ר א.ב, שם טענה העותרת כי יש לאפשר לה – על אף התנגדות המשיב – להגר עם בנה לקנדה לצורך קידום מקצועי. בנוסף ציינה העותרת, כי לאחר גירושי הצדדים, נסע המשיב לחו"ל לצורך השתלמות מקצועית בעצמו וניתק במהלך תקופה זו את הקשר עם בנו. גם לאחר חזרתו ציין המשיב כי אינו מעוניים בהסדרי ראיה עם בנו הקטין. מנגד, טוען המשיב כי פעולת הגירה שכזו תנתק כל קשר עם בנו אשר הוא מעוניין לפתח, ובנוסף, התובעת אף לא פירטה לאן פניה מועדות, היכן תשהה וכיצד ניתן יהיה ליצור איתה קשר ומשכך, רק מטעם זה בלבד יש לדחות את עתירתה.
 
השופט ויצמן צבי קבע כי לצורך קביעת טובת הקטין מקום בו מבקש אחד הצדדים להגר עימו, יש להיזקק תחילה להסכמת הההורים, ורק מקום בו אין הסכמה צריך בית המשפט להכריע לפי טובתו של הקטין בנידון (ס' 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962). במקרה דנן, לא קיימת הסכמה שכזו בין ההורים ולפיכך יש לתת דגש לפרמטרים שונים כגון: המסוגלות ההורית של ההורה המבקש להגר; הקשיים אשר עלולים להתרחש להורה המשמורן בנכר, אשר משפיעים בצורה ישירה על טובת הקטין; איכות הקשר בין הקטין להורה המבקש; היכולת והרצון של ההורה המשמורן לסייע בשמירת הקשר בין הקטין לבין ההורה הלא משמורן; וכמובן רצון הקטין. לאחר שקלא וטריא קבע השופט כי: "כל אחד ואחד מהפרמטרים הנזכרים מצביע על כך שבנדון דנן יש להתיר את הגירת הקטין עם אימו לקנדה".

עם זאת, הציע השופט להפנות את הצדדים לגורמים טיפוליים אשר ינסו לחדש את הקשר בין הקטין לאביו אשר לכל הפחות אולי יביא לכך שיקויים קשר טלפוני בין השניים במהלך שהות העותרת בחו"ל. בנוסף, העותרת תוכל לצאת את הארץ רק לאחר שתמסור למשיב את פרטי מקום שהייתה בחו"ל, פרטי מוסד הלימודים בו ילמד הקטין ומס' הטלפון בו יוכל המשיב ליצור קשר עם בנו. על כן, צו עיכוב היציאה מהארץ יבוטל רק לאחר שהעותרת תקיים את התנאים הנזכרים לעיל.
 
http://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID=266&ArticleID=8526 
משפחה
   
עובדת שפוטרה בחשד לגזלת סוד מסחרי תפוצה ב-30 אלף שקל מאת יוליה ויינשנקר07/09/2013
לטענת החברה, העובדת פוטרה מעבודתה לאלתר, בלא פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת, לאחר שנתברר לחברה כי העובדת מחקה קבצי מחשב רבים הכוללים כתובות דואר אלקטרוני, אנשי קשר ואירועים בלוח השנה תוך שהיא מעבירה קבצים אלו לסלולרי שברשותה, דבר המהווה, בין היתר, גזל סוד מסחרי. העובדת הסבירה כי החברה משתמשת במערכת "קוד-בינה" שהיא מערכת המשותפת לכלל עובדי החברה, בכירים וזוטרים, ועל כן אין כל בסיס לכך שהעובדת מחקה "סוד" כלשהו. עוד פסק בית הדין לעבודה כי על המעסיק הטוען שסוד מסחרי נגזל ממנו להוכיח את קיומו של הסוד לתאר ולפרט מהו הסוד, ובאילו אמצעים נקט כדי לשומרו. במקרה זה, ציין השופט שגב, המדובר ברשימת אנשי קשר שהיו בטלפון הנייד. נקבע כי החברה לא פרטה אילו פעולות ננקטו על ידה כדי לאבטח את המידע שנטען כי העובדת גזלה. לו היה הטלפון הנייד מכיל מידע סודי כלשהו, חזקה על החברה שהייתה נוקטת פעולות כלשהן לאבטח את המידע, ומשלא עשתה כן אין לראות ברשימת אנשי הקשר "מידע שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו" ו"שאינו ניתן לגילוי בנקל", כדרישת חוק עוולות מסחריות. לפיכך נדחתה התביעה בעילת גזל סוד מסחרי. ס"ע 12492-09-10 
 
קניין רוחניעבודה
   
פיצוי של כ-100,000 ש"ח בעבור פרסום צילומי הריון בציבור מאת יוליה ויינשנקר07/09/2013
שירלי זלאיט פנתה ל'סטודיו לצילום' כדי להזמין צילומי הריון אומנותיים, ושילמה עבור העבודה 1,100 שקלים. כשנה וחצי לאחר מכן, התובעת גילתה כי תמונותיה פורסמו בסניפי הסטודיו לצילום ובתערוכה בקניון איילון. לטענתה, הפרסום נעשה מבלי שבעלות הסטודיו ביקשו ממנה אישור לכך. השופטת נועה גרוסמן קבעה כי ניתן לראות בפרסום התמונות פגיעה בצנעת חייה האישיים של המצטלמת. השופטת קבעה כי בעלות הסטודיו הפרו את חובת הסודיות אשר נקבעה בהסכם בין הצדדים. כמו כן, נקבע כי אין מקום לדיון בסוגיית מידת הדתיות של התובעת. "כל אדם, בין דתי ובין חילוני, זכאי לפרטיות ולכבוד. כל אדם, בין דתי ובין חילוני, זכאי לדרוש כי תמונותיו האישיות לא תפורסמנה מבלי שניתנה הסכמתו לכך. במקרה דנן, התמונות הן מאוד אישיות, תמונות הריון המנציחות מצב אינטימי. פרסומן הציבורי ללא נטילת הסכמה מראש, מהווה הפרה בוטה של זכויות התובעת לפרטיות". השופטת הוסיפה כי היה על בעלות הסטודיו לדאוג להסכמה בכתב לפרסום התמונות, גרוסמן חייבה את בעלות הסטודיו לפצות את התובעת ב-90 אלף שקל ותשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 12 אלף שקל. ת"א 39123-12-10 
 
   
100 אלף ₪ פיצוי לבעלי אפליקציית הניווט iGo מאת יוליה ויינשנקר07/09/2013
בשנת 2009 השיקו החברות את אפליקציית הניווט iGO ב- AppStore. באותה תקופה טרם הושק מכשיר ה-iphone בישראל ולכן האפליקציה הושקה עם מפות אירופה, וצפון ומרכז אמריקה בלבד. כאשר את השקת האפליקציה עם מפות ישראל בחרו להשהות עד להשקתו הרשמית של ה-iPhone בישראל. דימיטרי גולצמן הצליח לפרוץ את ההגנות של האפליקציה שהושקה ו"הלביש" עליה מפות של ישראל ומדינות נוספות, ויצר עותקים פרוצים ולא חוקיים של אפליקציות iGO זמן רב לפני שהחברות השיקו את האפליקציות ב- AppStore. כתוצאה ממעשי ההפרה, אלפי גולשים הורידו את האפליקציה הלא חוקית ועשו בה שימוש. בית המשפט העליון קיבל את ערעורן של החברות Nav N Go Kft וג'י.פי.אס ויותר בע"מ, בעלות הזכויות בתוכנת הניווט iGO. שופטי העליון חייבו את המפר לשלם לחברות פיצוי בסך 80 אלף שקל והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20 אלף שקל. אחד הנימוקים להתערבות ביהמ"ש העליון בפסיקת ביהמ"ש המחוזי שפסק 30 אלף ₪ פיצוי בלבד, היה שאין בכך כדי להרתיע מפירי זכויות פוטנציאליים בתחום האפליקציות. ע"א 7950/11  
 
קניין רוחני
   
אכיפת חוק העזר בת"א האוסר פתיחת חנויות בשבת אינה יכולה להסתכם בהטלת קנסות בלבד מאת רינה דורפמן
בעע"מ 2469/12 ברמר נ' עיריית תל אביב-יפו נידון ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מינהליים בת"א, בגדרו דחה ביהמ"ש את עתירת המערערים – בעלי חנויות מכולת בת"א, להורות לעיריית ת"א לסגור את רשתות הסופמרקטים "אי.אם.פי.אם" ו"טיב טעם" הפתוחים ביום שבת, תוך הפרה של סעיף 2 לחוק העזר לתל-אביב-יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות), התש"ם-1980 (להלן: חוק העזר), אשר אוסר על פתיחת חנויות ביום המנוחה. השאלה העיקרית בערעור הייתה האם יש לחייב את העירייה להפעיל אמצעי אכיפה שבסמכותה להפעילם אשר עד עתה היא נמנעה מלעשות כן. ביהמ"ש העליון (מפי המשנָה לנשיא מ' נאור, בהסכמת הנשיא א' גרוניס והשופט א' רובינשטיין) קיבל את הערעור וקבע כי אכיפת חוק העזר לת"א, האוסר על פתיחת חנויות ביום המנוחה בדרך של הטלת קנסות בלבד אינה משיגה את תכלית החוק. כאשר מדיניות האכיפה הקיימת אינה מובילה לתוצאה הרצויה, על הרשות המינהלית לכל הפחות לשקול הפעלתם של אמצעי אכיפה נוספים המצויים בסמכותה. הימנעות משקילת אמצעי אכיפה נוספים בנסיבות אלה עלולה לעלות כדי פגם בהתנהלותה של הרשות המצדיק התערבותו של ביהמ"ש. ביהמ"ש העליון פסק כי העניין יוחזר לעירייה על מנת שתפעיל שיקול דעתה ותקבל החלטה לגופו של עניין בדבר אופן הפעלת הסמכויות המוקנות לה בסעיף 264א לפקודת העיריות או כל סמכות נוספת לסמכותה להטיל קנסות. 
http://elyon1.court.gov.il/files/12/690/024/c14/12024690.c14.htm 
משפט ציבורי:משפט מנהלי
   
אפלית חקלאים ערבים בהקצאת מכסות לגידול ושיווק ביצי מאכל מאת רינה דורפמן
בבג"ץ 3815/08 מג'ס נ' שר החקלאות נידונה עתירה נגד ההפליה בהקצאת מכסות לגידול ושיווק ביצי מאכל. בעתירה נטען כי רשימת היישובים שאושרה ע"י משרד החקלאות מכח חוק הגליל (1988) שתושביהם זכאים לקבלת מכסות לא כללה אף ישוב ערבי. רשימת היישובים נקבעה לפי מרחק מהגבול עם לבנון והכפר עראמשה ממוקם בדיוק על הגבול. מדובר על הפליה הסטורית נגד החקלאים הערבים בתחום הענקת מכסות ביצים. משמעות המכסה הינה הענקת רשיון לחקלאי לגידול ושיווק ביצי מאכל כאשר מקבל המכסה זכאי לקבלת סובסידיה מלאה המכסה כמעט את כל הוצאות הגידול. בג"צ (מפי השופטת ד' ברק- ארז ובהסכמת השופטים א' גרוניס וא' חיות) דחה את העתירה ופסק כי לאור הכרת המדינה באפליה הנטענת ולאור נקיטת צעדים שיש בהם כדי למגר אפליה זו, בדמות התקנת תקנות חדשות הנותנות עדיפות לחקלאים מהאוכלוסייה הערבית, הרי שדין העתירות, בעת הזאת, להידחות. בשל שיקולים תקציביים, אין מנוס מלתקן את ההפליה הזו באופן הדרגתי ולא בבת אחת באופן שיעמיס על המדינה. 
http://adalah.org/Public/files/Hebrew/Legal_Advocacy/Decisions/Court_decision_eggs_case_23_June_2013.pdf 
   
ביהמ"ש המחוזי דחה עתירה כנגד מיון תלמידים ע"פ הישגים במעבר לבתי ספר על יסודיים בר"ג מאת רינה דורפמן
בעת"מ 6691-04-12 עמותת הכל חינוך נ' מדינת ישראל - משרד החינוך נידונה עתירה כנגד מדיניות הרישום לבתי הספר העל-יסודיים בעיר רמת גן. טענת העותרים הייתה כי מדיניות הרישום, שלפיה קבלה לבתי הספר העל-יסודיים נעשית בהתאם למיון ע"פ ציונים והישגים, הינה מדינות מפלה, הפוגעת בזכות לחינוך ובעקרונות האינטגרציה. סגנית הנשיא גדות פסקה כי המדיניות האמורה מאזנת בין כלל ציבור התלמידים בעיר, הן ה"חזקים" והן ה"חלשים", וכי מדיניות שכזו איננה לוקה באפליה או בחוסר שוויון. עוד נקבע שמדיניות הרישום אינה עומדת בניגוד להוראות הדין ולקבוע בחוזרי המנכ"ל. בעניין זה הודגש שמיון תלמידים על בסיס הישגיהם אינו מהווה מבחן קבלה האסור ע"פ חוזר מנכ"ל, ועל כן הוא מותר במעבר לחטיבה עליונה. 
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/3839684.pdf 
   
בג"ץ דחה עתירות כנגד הפחתת קצבת ילדים להורה שילדיו לא חוסנו מאת רינה דורפמן
בבגץ 7245/10 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' משרד הרווחה נידונו עתירות לביטול סעיף 61(2)(ד) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009 בהיותו בלתי חוקתי שכלל את תיקון מס' 113 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 שהורה, בין היתר, על הפחתה בקצבאות הילדים המשולמות עבור ילדים שלא קיבלו את החיסונים הנדרשים בהתאם לגילם ומצבם הבריאותי ועל פי תוכנית החיסונים שעליה הורה מנכ"ל משרד הבריאות. ראשית טענו העותרים כנגד הליך קבלת התיקון לחוק באשר לא לא התקיים כל דיון לגביו והוא לא נסמך על חוות דעת או על מחקר כלשהו. שנית, טענו העותרים שהתיקון פוגע בזכויותיהם החוקתיות של הילדים. לעמדתם קצבת הילדים שייכת לילדים עצמם והפחתתה פוגעת בילדים ובזכויותיהם, בעקרון העל של טובת הילד ובעקרון השוויון באשר התיקון מבצע הבחנה בלתי רלוונטית בין ילדים שקיבלו חיסונים לכאלה שלא. בג"ץ (מפי השופטת ארבל ובהסכמת השופטות חיות וברק-ארז) דחה את העתירות ופסק כי אין מקום להתערבות ביהמ"ש בהליכי החקיקה של החוק וזאת חרף כך שהדיון בכנסת לא היה מעמיק דיו. השופטת ארבל פסקה שהחוק אינו פוגע בזכות לחיים בכבוד, וזאת בין היתר לאור כך שגובה ההפחתה בקצבה דומה להעלאה שנעשתה בקצבה זו, ומכאן שהסכומים מתקזזים. עוד נקבע שהתיקון אינו פוגע בזכות החוקתית לאוטונומיה ואוטונומיה הורית, וזאת מכיוון שהתיקון אינו יוצר חובה לחיסון ילדים ואינו מטיל סנקציה פלילית על אי חיסון. השופטות ארבל וברק-ארז קבעו שהתיקון פוגע בזכות לשוויון ואולם שפגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק היסוד כבה"א וחירותו. השופטות ארבל וחיות נחלקו ביחס לשאלה האם הקצבה שייכת להורים או לילדים.  
http://adalah.org/Public/files/Hebrew/Legal_Advocacy/Children_Allowances_Court_Decision_June_2013.pdf 
   
מוסד חינוך "לא רשמי מוכר" רשאי לגבות כסף עבור שכר לימוד באישור מנכ"ל משרד החינוך מאת רינה דורפמן
בתא"מ (חי') 448866-03-12 המוטרנות היוונית הקתולית נ' עבוד (פורסם בנבו, 03.06.2013) נדרש ביהמ"ש לשאלה האם הזכות לחינוך חובה מונעת ממוסד חינוך "לא רשמי מוכר" לגבות דמי הרשמה ושכר לימוד. ביהמ"ש קבע כי הזכות לחינוך חובה חינם מוקנית לפי לשון החוק לתלמידים הלומדים במוסדות חינוך רשמיים (או במוסדות חינוך שעליהם חל חריג בס"ק 6 (ג) לחוק חינוך חובה). מוסדות אלה מתוקצבים באופן מלא על ידי המדינה והרשויות המקומיות במשותף, ולפיכך, מטבע הדברים, אין לגבות מהורי התלמידים הלומדים בין כותליהם דמי הרשמה או שכר לימוד. לא כך הם פני הדברים ביחס למוסדות חינוך לא רשמיים מוכרים, הזוכים לתקצוב חלקי מטעם המדינה והרשות המקומית שלכל היותר עשוי להגיע ל-75% מהתקצוב המוענק למוסד רשמי דומה. בהיעדר כל הוראה בחוק או בתקנות האוסרת על מוסדות חינוך לא רשמיים מוכרים לגבות דמי הרשמה או שכר לימוד, וכאשר התלמידים/הוריהם בוחרים ללמוד במוסדות לא רשמיים מוכרים, הרי המסקנה היא כי ברמת העיקרון אין מניעה מגביית דמי הרשמה ושכר לימוד עבור הלימודים במוסדות חינוך לא רשמיים מוכרים. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהוראת חוק הפיקוח על בתי ספר, באשר לשכר הלימוד ואופן גבייתו ולכן אישור מנכ"ל משרד החינוך הוא תנאי לחוקיות גביית שכר הלימוד.  
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/5884169.pdf 
   
מניעת סיוע בשכר דירה למתגוררים ביישובים קטנים מהווה אפליה פסולה מאת רינה דורפמן
בעת"מ (י-ם) 1036-12-11 שריג נ' מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 18.06.2012) נידונה עתירה נגד נוהל משרד השיכון להשתתפות בשכר דירה הקובע כי ניתן לממש את הזכאות לסיוע בשכר דירה בערים, או ביישובים המונים למעלה מ-1000 תושבים, ובנוסף שוק השכירות בהם הוא לפחות 5% מכלל הדירות וכולל לפחות 30 יחידות דיור. כתוצאה מכך בכמעט מחצית מהיישובים בארץ לא ניתן לממש את הסיוע בשכר דירה. כפועל יוצא נטען כי הנוהל פוגע באופן בלתי מידתי בזכות לדיור ובזכות לבחור את מקום המגורים. בית המשפט קבע כי הנוהל הקיים, המגביל מתן סיוע בשכר דירה לתושבי יישובים קטנים, הוא פסול, בהיותו מפלה ובלתי סביר, נוכח העובדה שהוא מבוסס על נימוקים חסרי תשתית עובדתית כלשהי. עם זאת, בשל ההשלכות התקציביות עשה ביהמ"ש שימוש בדוקטרינת "השעיית הכרזת הבטלות" והעניק למשרד השיכון שנה לצורך היערכות לתיקון הנוהל ולקביעת קריטריונים סבירים שאינם נגועים באפליה פסולה. בנוסף, הורה ביהמ"ש לבחון מחדש את זכאותן של העותרות לסיוע ולפעול כאילו הקריטריון כבר בוטל. 
http://www.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2013/06/hit1036psd.pdf 
   
הכנסת החליטה על הגדלת מספר הנשים בועדה לבחירת דיינים מאת יוסף בן-דוד19/06/2013

לאחרונה עבר בכנסת בקריאה שלישית (החלטה מיום ה- 11.6.13) חוק הדיינים (תיקון מס' 26) תשע"ג – 2013. התיקון החודש למעשה מגדיל את ייצוג הנשים בועדה לבחירות דיינים ומוסיף לסעיף 6 הנוכחי את סעיף קטן (א1) אשר קובע כי: "לפחות אחד מנציגי הממשלה בוועדה, לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יהיו נשים". בנוסף, קובע התיקון כי הוועדה תורחב מעשרה ל-11 חברים, ולחבריה תיווסף טוענת רבנית שתיבחר על-ידי שרת המשפטים. למעשה, ייצוג הנשים בועדה לאחר התיקון יעמוד ארבעה נשים לכל הפחות. הצעת החוק אושרה בכנסת קריאה שלישית ברוב של 33 חברי-כנסת שתמכו לעומת 12 מתנגדים.


את הצעת החוק יזמו ח"כ שולי מועלם וח"כ ד"ר עליזה לביא. האחרונה ציינה בדברי ההסבר להצעה כי: "ארבע נשים בוועדה למינוי דיינים, יהוו את תחילת תיקון האפליה הקיימת היום במערכת בתי הדין הרבניים. גיוון התמהיל האנושי של חברי הועדה למינוי דיינים יוביל למינוים של דיינים מתונים יותר, קשובים יותר, ומעורים יותר בחברה הישראלית של שנת 2013. בנוסף זהו עוד ציון דרך בהליך הארוך שלפנינו, לשילוב ראוי של נשים בוועדות ציבוריות ובמוקדי קבלת ההחלטות".

 
http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F%2B%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8%2B26%2B%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A7%2B%D7%94%D7%93%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D&source=web&cd=1&cad=rja&ved=0CCcQFjAA&url=http%3A%2F%2Fknesset.gov.il%2Fprivate 
משפחה
   
לשגרירות זרה אין חסינות דיפלומטית בדיני עבודה מאת נתי פרל15/06/2013
בית הדין לעבודה דחה את בקשתה של שגרירות אסטוניה לפסול תביעה לפיצויין שהוגשה נגדה. השגרירות טענה כי היא נהנית מחסינות דיפלומטית מפני תביעות אזרחיות, מכוח חוק חסינות מדינות זכות (2008).
השופט אורן דחה את הטענה וקבע כי לשגרירות לא עומדת חסינות במקרה של תביעה של עובד נגדה, אם העבודה נעשתה בישראל והעובד הינו אזרח ישראל.
 
https://ssl.haifa.ac.il/psika_html/avoda/,DanaInfo=.awxyCrj1vHlyKuy+A-12-07-43519-943.htm 
עבודה:זכויות עובדים
   
פסק דין בעניין אימוץ שניתן לאחר הזמן הקבוע בחוק (תשעה חודשים) אינו בטל מעיקרו מאת יוסף בן-דוד06/12/2013
בית המשפט העליון פסק לאחרונה (החלטה מיום 9.5.13) כי על אף לשון סעיף 13(ב) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, הקובעת כי יש לתת פסק דין בעניין אימוץ תוך תשעה חודשים מיום הגשת הבקשה, ניתן לחרוג מהוראה במקרים מסויימים אותם אפרט להלן. העניין נידון בבעמ 934/13 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, שם עתרו המבקשים שיכריזו עליהם כברי אימוץ ביחס לילדם הביולוגי. בית המשפט לענייני משפחה התעכב עם קבלת ההחלטה מעבר לקבוע בחוק ונתן את החלטתו רק לאחר שישה עשר חודשים מיום הגשת הבקשה. לאור כך עתרו המבקשים לביטול ההחלטה וזאת לאור לשון סעיף 13(ב) לחוק האימוץ אשר קובעת בבירור כי החלטה בעניין תיק אימוץ יש לקבל תוך תשעה חודשים בלבד.
 
השופט נ' הנדל דחה את הטענה וקבע כי אכן לשון הסעיף קובעת כי החלטה שכזאת יש ליתן תוך תשעה חודשים, אך עם זאת אל מול לשון הסעיף עומדים במקרה דנן שיקולים נוספים עליהם יש ליתן את הדעת. ראשית, יש לקחת בחשבון את טובת הקטין אשר ביטול ההליך בשלבים מתקדמים יגביר את אי הוודאות כלפיו. שנית, יש לדבוק בחקר האמת ובניהול הליך הוגן. שלישית, לבית המשפט קיימת סמכות טבועה להארכת מועדים וזאת מכוח תקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, ציין השופט הנדל כי ראוי להשתמש בסמכות זו רק במקרים חריגים בהם רצוי למנוע "אי צדק משווע", וזאת כדי לא להפוך את מצוות המחוקק ל"הלכה ואין מורין כן".
 
 
משפחה
   
לא כל גידוף מכוער הינו בבחינת "לשון הרע", בייחוד כשמדובר בסכסוכים משפחתיים מאת יוסף בן-דוד06/12/2013
בית המשפט לענייני משפחה פסק לאחרונה (החלטה מיום 12.5.13) בתביעת לשון הרע אותה הגישה אישה – הנמצאת בהליכי גירושין – נגד בעלה וזאת לאור התבטאויות שונות מצידו בהם יש לדעתה משום לשון הרע. העניין נידון בתמש (ב"ש) 8853-08-10 פלונית נ' אלמוני, שם דחה השופט אלון גביזון את כל טענותיה של האישה וזאת לאחר שלא הרימה את נטל ההוכחה לפי מבחן מאזן ההסתברויות. עם זאת, מצא השופט לנכון לציין כי: "לא כל גידוף מכוער הינו בבחינת "לשון הרע", בייחוד כשמדובר בסכסוכים משפחתיים". לשיטתו, ולאור הדין הישראלי בנושא, בחינת הפרסום נעשית בצורה אובייקטיבית. על כן, האדם הסביר אשר היה שומע את דבריו של הנתבע – בייחוד בזמן שבני הזוג נמצאים בהליכי גירושין - לא היה רואה בהם משום "אמת" ביחס לתובעת אלא גידופים וקללות בעלמא. משכך, דחה השופט את התביעה.
 
 
משפחה
   
ביהמ"ש קבע כי אין לעשות שימוש מסחרי בתמונות שהועלו לפייסבוק מאת יוליה ויינשנקר06/04/2013
מעצב שיער העלה תמונות מתצוגה בה השתתף. התמונות נלקחו מעמוד הפייסבוק של בן דודו ופורסמו במקומון במודיעין בכתבת רכילות. ביהמ"ש השלום קבע כי אלבום שפתוח לעיני כל בפייסבוק אינו מתיר שימוש מסחרי בתמונות. השופט קבע כי העיצובים מהווים יצירת אמנות הזכאית להגנה, וכי עצם העלאת תמונות באופן פומבי לרשת הפייסבוק אינה מאפשרת לצד שלישי לעקוף את החוק ולעשות בהן שימוש מסחרי. נקבע כי הספר השקיע את כשרונו, בקיאותו ומיומנותו בעיצוב השיער ולכן העיתון צריך היה לפנות אליו לקבל את הסכמתו לפרסום התמונות ולתת לו את מלוא הקרדיט עליהן. לגבי תמונות שצולמו מאחורי הקלעים של התצוגה, נקבע שאלו הן תמונות שלא הושקע בהן מיומנות כישרון או אלמנטים מיוחדים ואין הגנה עליהן. השופט קבע כי העובדה שהאלבום היה פתוח לעיני כל מחילה על העיתון חובת זהירות ואחריות מוגברת בכל הנוגע לאופן שבו השתמשה בתמונות. משכך, נקבע שהעיתון הפר את הזכות המוסרית וזכות היוצרים של מעצב השיער וחייב בפיצוי על סך 7,500 ₪. ת"א 50871-11-11  
 
קניין רוחני
   
ע"א 2682/11 - העליון קבע כי הגנת זכות יוצרים אינה חלה על רעיון מאת יוליה ויינשנקר06/04/2013
התובע טען כי עיריית פתח תקווה העתיקה את הרעיון שלו והפרה את זכויות היוצרים שלו ברעיון. התובע פיתח רעיון לאיתור בעלי כלבים באמצעות לקיחת דגימות דנ"א מהגללים של הכלבים והשוואתם למאגר דנ"א שיוקם בעתיד באמצעות לקיחת דגימות דנ"א בעת מתן חיסון נגד כלבת. כך ניתן יהיה לזהות את בעלי הכלבים ולאכוף את האיסור בדבר זיהום הסביבה. עיריית פתח תקווה ניהלה מו"מ עם התובע לאחר מכן אושר פיילוט ראשוני, אך העירייה לא פנתה לתובע ופעלה לבד בנושא. המחוזי קבע כי התובע הנו בעל זכות היוצרים ברעיון וכי ביטוי הרעיון הוא יצירה ספרותית מוגנת, וכי היצירה הועתקה. ביהמ"ש העליון קבע כי אין זכות יוצרים על רעיון אלא רק על אופן ביטויו ויישומו. כמו כן, נקבע כי עיריית פתח תקווה יישמה את הרעיון שביסוד היצירה – הקמת מאגר דנ"א של כלבים, אך העירייה לא העתיקה את דרך הביטוי של הרעיון (שהיא המצגת והצעת המחקר שהוגשה למשרד לאיכות הסביבה). לכן, מדובר ביישום רעיון ולא בהעתקתו. ביהמ"ש העליון הזכיר כי גם כאשר אופן הביטוי של הרעיון הוא אחד בלבד, לא תינתן הגנה על ביטוי הרעיון. כמו כן, התובע לא הצליח להוכיח כי מדובר באמצאה כשירת פטנט ולכן לא זכה בסעד מתחום הפטנטים.  
 
קניין רוחני
   
שימוש בסימן מסחר שהוא הכרחי סביר ומתבקש אינו מהווה הפרה של סימן מסחר. מאת יוליה ויינשנקר06/04/2013
חברת התוכנה פאיירפלאי עשתה שימוש בסימן המסחר של החברה מג'יק כמילת חיפוש המובילה לאתר החברה. החברה עשתה שימוש במילים eDeveloper, UniPaas ו-Magic לפרסום מוצריה במסגרת "קישורים ממומנים" במנוע החיפוש גוגל. השופט קבע כי השימוש במילים אלו אינו מפר את זכויותיה של מג'יק וכי על מג'יק לפנות לגוגל על מנת להשיב את הפרסומים שהוסרו לפי בקשתה. חברת מג'יק הישראלית והעולמית פיתחה תוכנה המשמשת לפיתוח מערכות ידע ארגוניות. פאיירפלאי, פיתחה תוכנה המאפשרת להסב באופן אוטומטי מערכות מידע שנבנו בשפת התכנות מג'יק לשפת התכנות "דוט נט". השופט ציין כי המילה "Magic" המהווה סימן מסחר של מג'יק, היא סימן הכרחי לתיאור מוצרה של פאיירפלאי. על כן, השימוש בסימן כמילת חיפוש המובילה לאתרה הוא טבעי, סביר ואף מתבקש, ומדובר בשימוש מצומצם ומוגבל לצורך סביר של שיווק מוצריה של פאיירפלאי ותיאורם. השופט גינת הדגיש כי הקישורים הממומנים מופיעים בנפרד מתוצאות החיפוש ה"רגילות" בגוגל, וגם הפסיקה כבר עמדה על יכולתו של הגולש להבחין בהבדל בין קישור ממומן לבין תוצאות אותנטיות. לפיכך, חלה במקרה זה ההגנה הקבועה בסעיף 47 לפקודת סימני המסחר. ה"פ 20877-05-12  
 
קניין רוחני
   
תחולת הלכת פוליטי על רווחי הון מאת ירום שגן06/01/2013

מבוא: בע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' פוליטי קבע בית המשפט העליון כי בבואנו לקבוע את שיעור המס החל על שבח ממכירת מקרקעין, אין לסטות מהנוסחה הליניארית שנקבעה בחוק. לשון אחר, מקום בו על שבח שצמח בתקופה פלונית חלים שני שיעורי מס (בשל שינויי חקיקה למשל), היחס בין השבח שחל עד ליום השינוי לבין השבח הכללי יהא זהה ליחס בין התקופה עד ליום השינוי לבין התקופה הכללית.

בעניין פוליטי, הנישום הצליח להוכיח שמרבית השבח צמח לאחר יום השינוי (ולכן טען שעל מרבית השבח חל שיעור מס נמוך) אולם בית המשפט העליון קבע כי נתון זה אינו משפיע על חישוב השבח בצורה ליניארית (קרי – היחס בין השבחים זהה ליחס תקופות השבח).

בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע בע"מ (ת"א) 1301/08 בלינקיס גל צבי נ' פקיד שומה ת"א (ניתן ביום 24.5.2013) כי הלכת פוליטי האמורה חלה גם על רווחי הון ולא רק על שבח ממכירת מקרקעין.

 
 
מיסים
   
העליון: הטיפ ייחשב כהכנסה של המלצר ולא של המסעדה מאת נתי פרל24/05/2013
בהרכב של שבעה שופטים פסק העליון כי ביטוח לאומי ישלם למשפחה של מלצר שנהרג סכומי פיצויים הכוללים את הטיפים, ולא רק את שכר הבסיס. כלומר, הטיפים אותם משאירים הלקוחות למלצרים בעבור שירותם, מוגדרים כהכנסה של המלצרים ולא של המסעדה המעסיקה אותם.
על אף הלכות קודמות של בתי המשפט בנושא - שראו בטיפים הכנסות של המסעדה בכל הנוגע לנוכויי מס ותשלומי ביטוח לאומי - קבע הנשיא גרוניס כי לא ראוי ליצור הסדר זה בדרך שיפוטית, תוך קריאה למחוקק להסדיר את העניין.
 
http://elyon1.court.gov.il/files/10/670/059/s12/10059670.s12.htm 
עבודה:זכויות עובדים
   
האם ניתן לכפות פירוק שיתוף בדרך של בניית בית משותף וחלוקתו לבין השותפים לפי חלקיהם במקרקעין מאת יוליה ויינשנקר14/05/2013
ת"א 17562-05-12 איזנברג רז נ' עירית תל-אביב-יפו ואח' פסק הדין עסק בשאלה האם יש לאפשר לבעלים של פחות מעשירית מהמקרקעין לכפות על יתר הבעלים את פירוק השיתוף בדרך של בניית בית משותף, וחלוקתו בין השותפים לפי חלקיהם במקרקעין? על אף שהדרך המועדפת על המחוקק הינה חלוקת המקרקעין בעין. בית המשפט קבע כי פירוק שיתוף במקרקעין בדרך של חלוקת המקרקעין בעין מותנה בשני תנאים: שחלוקת המקרקעין בעין היא אפשרית; שחלוקת המקרקעין בעין לא תגרום הפסד ניכר לשותפים. כאשר במקרה דנן שני התנאים אינם מתקיימים. בית המשפט קבע כי על פי תכנית בנין ערים שחלה במקום לא ניתן לחלק את המגרש לחלקות קטנות לפי חלקם היחסי של השותפים במקרקעין. כמו כן, תכלית דיני פירוק שיתוף במקרקעין היא להפריד בין הדבקים. פירוק שיתוף בדרך זו, מנוגד לעקרונות היסוד של דיני פירוק השיתוף במקרקעין, באשר הוא מחייב את המשך השיתוף עד להשלמת בניית הבית המשותף וביתר שאת. קושי נוסף שעולה מחלוקת המקרקעין בעין הוא העובדה שחלוקת המקרקעין בהתאם לבעלי הזכויות בהם תגרום לחוסר אפשרות ליהנות מהמקרקעין, ותביא להפסד ניכר.  
 
מקרקעין
   
פיצוי בעבור הפקעת מקרקעין מאת יוליה ויינשנקר14/05/2013
ע"א 3159/09 חברת רכבת ישראל בע"מ נ' סבח בית עדה החל משנת 1951 ועד שנת 1998 התבצעו שתי הפקעות מקרקעין ע"י חברת רכבת ישראל בפתח תקווה וכן הפקעה נוספת ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפתח תקווה. ביהמ"ש קבע כי רכבת ישראל והוועדה לתכנון ובנייה לא חייבות פיצוי מלא בעבור כלל השטחים שהופקעו וציין כי הדין מכיר בסמכות שניתנה להפקיע חלק ממקרקעיו של אדם לצרכי ציבור בלא תשלום פיצוי בעבורו. בימ"ש קיבל בחלקו את הערעור לעניין שיעור הפיצוי בעבור קרקעות שהופקעו לצורכי ציבור ובגין פגיעה ביתרת המקרקעין שלא הופקעו. בימ"ש קבע כי על המערערים לפנות לשר התחבורה לעניין הפיצוי, אולם משנקבע כי זכותם לקניין נפגעה באופן בלתי מידתי, הרי שעל שר התחבורה חובה להעניק להם פיצוי בשל כך. אשר להפקעה הראשונה דחה בימ"ש את טענת המערערים לפיה זכאים הם לפיצוי כאשר די בקביעה כי על הרכבת לפצות בגין כלל השטח שהופקע בהפקעה השלישית כדי לייתר את הדיון בפיצוי בהפקעה הראשונה. אשר להפקעה השנייה שביצעה הועדה מכוח חוק התכנון והבניה קבע בימ"ש כי פגיעה זו סבירה ואין מקום לחייב בנסיבות העניין את הועדה בפיצוי. באשר להפקעה השלישית בימ"ש נדרש לשאלת הערכת השווי והפוטנציאל הטמון במקרקעין. בימ"ש התערב בקביעת הפיצויים על-ידי בימ"ש קמא, שלא נתן דעתו לפרמטרים מסוימים וחילק את המקרקעין לשלושה סוגים לפי הפגיעות השונות שנגרמו להם ופסק פיצוי שונה בעבור כל סוג של מקרקעין.  
 
מקרקעין
   
אישה שגנבה זרע מבעלה לשעבר תפצה אותו ב-100 אלף שקל. מאת יוסף בן-דוד13/05/2013
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים נדרש לאחרונה להכריע במקרה משפחתי מיוחד אשר העלה סוגיות חוקתיות שונות. העניין נידון בתיק תמ"ש (י-ם) 22317-08-11 מ. ו. נ' צ. ש. ו. (לא פורסם, החלטה מיום 21.4.13). העובדות בקצרה הן כדלקמן: האישה ביצעה הפריה חוץ-גופית בחו"ל מזרעו של בעלה לשעבר, כמה ימים לאחר שבני הזוג התגרשו. הביצית המופרית הוחזרה לישראל והוחדרה – במכון רפואי אל רחמה של האישה, אשר כתוצאה מכך הרתה וילדה בהמשך בת. האישה בחרה להסתיר זאת מבעלה לשעבר את השימוש שעשתה בזרעו ומשכך לא יכלה היא לבקש ממנו מזונות. הפרשה התגלתה במקרה, כאשר שני הצדדים רשמו את ילדיהם לאותו מעון, ומאז הוגשו תביעות הדדיות בנושא. הבעל טוען כי חטאה האישה בכל שהתשתמשה בזרעו כנגד רצונו. לשיטתו, מעשה זה מהווה פגע קשות באוטונומיה שלו לבחור האם להיות הורה אם לאו. בנוסף, שימוש זה גם פגע בו רגשית שכן מעשה זה כמוהו כהבאת ילד מחוץ למסגרת הנישואין.
בית המשפט – מפי השופט נמרוד פלקס – קבע בפסק דין תקדימי כי אישה אשר השתמשה בזרעו של בעלה לשעבר ללא אישורו וכתוצאה מכך הרתה לו – תפצה אותו בסכום של 100 אלף שקלים. השופט ציין, בין היתר, כי: "ככל שתהא מובנת וחשובה כמיהת האישה לילד, אין היא מקנה לה את הזכות לרמוס ברגל גסה את זכויות האיש ולהשתמש בזרעו, חרף רצונו, לשם הבאת ילד לעולם".
 
http://shaananlaw.files.wordpress.com/2013/05/stolen-sperm1.pdf 
משפחהמשפט ציבורי:משפט חוקתי
   
קביעת אבהות לנתין זר איננה מצריכה בדיקה גנטית מקום בו קיימות ראיות מספיקות. מאת יוסף בן-דוד13/05/2013
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דן לאחרונה בתיק  תמ"ש 19642-09-11 ע.ש (קטין) נ' ג'.ו. (לא פורסם, 24.2.13) בבקשתו של נתין זר לא לעבור בדיקה גנטית לעניין הוכחת אבהותו. העובדות בקצרה הן: זוג מעורב, אשר הבעל הינו שוהה בלתי חוקי בארץ, נישאו זה לזו ביום 15.7.09 בבית הדין השרעי. המדינה טענה כי במקרים אלו של תביעת אבהות, יש לערוך לבעל הטוען לאבהותו בדיקה גנטית. לטענתה, במקרה זה הבדיקה נדרשת אף ביתר שאת שכן יש בה להשליך מעבר ליחסים שבין הצדדים. מנגד, טוענים בני הזוג כי ניתן ללמוד על אבהותו של הבעל מכוח הראיות הקיימות ובנוסף, בדיקה גנטית שכזו כרוכה בהוצאות ולשיטתם אין להטיל עליהם נטל כספי זה.
סגן הנשיא – השופט סארי ג'יוסי קבע: כי מקום בו קיימות ראיות לעניין אבהותו של נתין זר, לא יהיה צורך בביצועה של בדיקה גנטית. במקרה זה אין לחייב את הבעל בביצוע בדיקה גנטית וכי ניתן ללמוד על אבהותו מן הראיות הסובסטנטיביות שהוצגו בפניו. בעניין זה: הורי התובעת העידו בפני בית המשפט; האבא הצהיר שהוא זה שהכיר לביתו את בן זוגה; צורפו תמונות מחתונת בני הזוג; התובע נכח בזמן הלידה וכן צורפו תמונות שלו עם הקטין. בכל אלה די כדי לקבוע כי התובע הינו אביו של הקטין.
 
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/4896297.pdf 
משפחה
   
הארכת תוקפו של חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ג-2013 מאת מתן בן ישי05/02/2013
חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו-2006 נחקק במטרה להסדיר את הסמכויות הנדרשות לרשויות החקירה לצורך חקירת עצור החשוד בביצוע עבירת ביטחון כהגדרתה בהוראת השעה וזאת בהתחשב במאפיינים המיוחדים של חקירת עבירות אלה. הוראת השעה מ2006 הוארכה פעמיים וב30.4.13 הוארכה בפעם השלישית עד לתאריך 31.12.2015.
 
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/E847B76C-A68E-4428-BCC9-FAF7F07E0F3B/40756/754.pdf 
עונשין
   
הארכת תוקפו של חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על תנאי ממאסר מאת מתן בן ישי05/02/2013
חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ג-2013 מסמיך את שירות בתי הסוהר לבצע את הפעולות הנדרשות לניהול פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על תנאי ממאסר. מדובר בחלק מהתמודדות של המשרד לביטחון הפנים עם המחסור במקומות כליאה, הפחתת הצפיפות במקומות כליאה ושיפור תנאי הכליאה של אסירים ועצורים בלי לפגום בשמירה על ביטחון הציבור. מדברי ההסבר לחוק מ-2009 יש לאפשר את הארכת תוקפה של הוראת השעה על מנת לאפשר לממשלה להשלים את גיבושה של הצעת חוק רחבת היקף שתסדיר את הנושא באופן יסודי. בהתאם לכך, ב30.4.2013 הוארכה תוקפה של הוראת השעה עד 1.3.2014.
 
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/E941D17F-FD4C-4FD4-83BE-66D578CEE8B9/40753/751.pdf 
עונשין
   
הכנסת שיקולים של מסוכנות והיעדר אמון בעת דיון בראיות לכאורה מאת מתן בן ישי05/02/2013
בעת בחינת ראיות לכאורה בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ניתן לשקול, בנוסף לסיכוי סביר להרשעה, גם עילת מעצר של מסוכנות והיעדר אמון.
 
בבש"פ 6289/09 רווח נ' מדינת ישראל נקבע כי בעת בחינת ראיות לכאורה בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, מספיק שביהמ"ש ישתכנע כי הראיות מקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

בבשפ 2799/13 מדינת ישראל נ' סארי אבו גאנם (ניתן ב24.4.2013) דן ביהמ"ש העליון בערעור על בקשה למעצר עד תום ההליכים של נאשם בעבירת שוד בנסיבות מחמירות. השאלה שעלתה הינה האם התקיימה תשתתית ראייתית לכאורה הדרושה להרשעה.ביהמ"ש העליון מפי השופטת חיות הוסיף להלכה וקבע שהיות האדם מסוכן וללא מורא מהחוק, נוכח העבירה המיוחסת לו, לא ניתן לתת בו אמון ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר.
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/13027990-v01.htm 
ראיות
   
העדפת שיקולי הרתעה וגמול על פני נסיבות אישיות של עברייני מס מאת מתן בן ישי05/02/2013
ברעפ 2638/13 מדינת ישראל נ' אלי עובדיה (ניתן 28.4.2013) הואשם הנאשם בעבירות גניבה, מרמה ובעבירות מיסוי וכלכלה. ביהמ"ש העליון, מפי השופט שהם, קבע כי יש להתייחס לעבריינות מס בחומרה יתרה נוכח פגיעתה הישירה בכיס הציבורי ובאזרחי המדינה למרות תיקון 113 לחוק העונשין שקובע העדפה לשיקול שיקום העבריין על פני שיקולי ענישה אחרים. השופט שהם קבע שכך הדבר רק כאשר ביהמ"ש מבקש לחרוג ממתחם העונש ההולם ולא זה המצב של הנאשם הנידון.
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/13026380-i02.htm 
עונשין
   
ניתן להחיל את סעיף 10(ב)(5) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) אף על תעמולת בחירות ברשת האינטרנט מאת יוסף בן-דוד29/04/2013
בבחירות האחרונות קיבל יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין החלטה תקדימית המאפשרת את החלתו של סעיף 10(ב)(5) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 (להלן: חוק התעמולה), אף על פרסומים שנעשו באינטרנט. ההחלטה התקבלה בתב"כ 16/19 רשימת הבית היהודי נ' רשימת הליכוד ביתנו (החלטה מיום ה- 3.1.13), שם העותרת ביקשה לחשוף את פרטי מפרסמי המודעה ברשת החברתית facebook  בהם נראית תמונתו של יו"ר הבית היהודי – נפתלי בנט – ומאחריו תמונות של רבנים שונים וכיתובים המציינים, בין היתר, את הציטוט "הרב זלמן שהטיף לסירוב פקודה עומד מאחורי הרשימה של בנט" ועוד. המבקשים טענו כי יש לחייב את המשיבה 2 (רשת השיתוף facebook) לחשוף את פרטי המפרסמים וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 10(ב)(5) לחוק התעמולה.
רובינשטיין קבע, וזאת בניגוד לקודמיו בתפקיד - השופטים חשין (יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה- 16) ובייניש (יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-17) – כי ניתן להחיל לפחות חלק מסעיפי החוק על תעמולת בחירות הנעשית ברשת האינטרנט. במקרה הנוכחי, ההחלטה ניתנה ביחס לסעיף 10(ב)(5) המחייב מפרסם מודעה לציין בה את שמו ומענו ואם פעל מטעם סיעה כלשהיא או רשימת מועמדים – גם את שם הסיעה או הרשימה. לדעת רובינשטיין, תכלית הסעיף האמור והשכל הישר מחייבים במקרה זה החלתו אף על רשת האינטרנט. עם זאת, מכיוון שהמשיבה 2 הסירה את הפרסום לא ניתן נגדה צו מניעה בעניין.
 
http://www.bechirot.gov.il/elections19/heb/law/Decisions16_19.pdf 
משפט ציבוריחוזים:פרשנות
   
ביה"ד לעבודה הינו הערכאה המתאימה בדיון הרופאים מאת נתי פרל26/04/2013
בתחילת 2012 הגישו רופאים מתמחים תביעה לביה"ד לעבודה בת"א נגד אי החוקיות של משמרות העבודה הנהוגות בבתי-חולים - 26 שעות, מכוח חוק שעות עבודה והמנוחה. עוד ציינו הרופאים כי מצב זה מסכן את החולים בהם מטפלים הרופאים התשושים. בדצמבר 2012 ,בעוד התביעה תלויה ועומדת, חתם שר התמ"ת על היתר עבודה במוסדות רפואיים, הקובע כי במידה וצרכי העבודה מחייבים זאת - יום העבודה יכול להמשך עד 26 שעות.
הרופאים התובעים טענו שההיתר לא חוקתי והוא לוקה בחוסר סבירות קיצוני. הפרקליטות ביקשה לדחות על הסף הטענות נגד ההיתר שהוציא השר, בטענה כי ביה"ד לעבודה אינו מוסמך לדון בטענות אלה, ועל הרופאים לפנות לבג"ץ. השופט דורי ספיבק דחה את בקשת הפרקליטות וקבע שביה"ד הוא הערכאה המתאימה והמוסמכת לדון בטענות.
 
http://bit.ly/17BeY38 
עבודה:בית הדין לעבודה
   
העדפת "כלל האמצאה" על פני "כלל הידיעה" בהמצאה לנתבעים זרים מאת ירום שגן22/04/2013
הרקע הנורמטיבי:
1. תקנה 500 לתקנות סדר דין אזרחי קובעת כי המצאה מחוץ לתחום השיפוט טעונה קבלת היתר מבית המשפט.
2. סעיף 349א(ב) לחוק החברות מהווה חריג לתקנה 500 הנזכרת לעיל. הסעיף קובע כי עבור חברת חוץ שהפסיקה לקיים מקום עסקים בישראל, לא נדרש היתר בית משפט לשם המצאת כתבי בי-דין במקרה בו החברה הודיעה על מען חלופי להמצאה.
3. כמו כן, תקנה 26(א)(3) לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התשל-1970 קובעת כי כל תאגיד ציבורי[1] יגיש לרשות לניירות ערך דוח שבו יפורט, בין היתר, המען להמצאת כתבי בי-דין של כל דירקטור.

קביעת בית המשפט העליון:
ברעא 415/13 Roland Hecht נ' אדיר שפירא (ניתן ביום 10.4.2013) נדונה השאלה האם המצאת כתבי בי-דין לדירקטורים בהסתמך על מענם[2] שפורסם בהתאם להוראות תקנה 26(א)(3) לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), ובלא קבלת היתר מבית המשפט, הינה המצאה כדין. בית המשפט העליון (השופט סולברג) קבע כי ביחס להמצאת כתבי בי-דין לדירקטורים של החברה ובנסיבות העניין, אין להעדיף את כלל הידיעהעל פני כלל ההמצאה.

------------------------------
[1] או שניירות הערך שלו הוצעו לציבור על פי תשקיף
[2] מחוץ לישראל  
 
סדא והוצאה לפועל
   
הזכות להטבה כספית לעובדי הוראה במסגרת "תוספת אם" עומדת רק לאמהות מאת נתי פרל20/04/2013
ביה"ד לעבודה קיבל את ערעורי המדינה על פסיקתם של שלושה בתי דין אזוריים לעבודה, שקבעו כי יש להכיר בזכאותם של עובדי הוראה אבות ל"תוספת אם", בדרך של קיצור שבוע עבודה או כפיצוי כספי.
הנשיאה ארד קבעה שבניגוד לקיצור שבוע עבודה, המהווה זכות הורית המוענקת באופן שוויוני לעובדי הוראה (אמהות ואבות), ההטבה הכספית הינה זכות יתר הניתנת לאמהות בלבד. זאת, מהטעם שתכליתו של ס' 4(ב)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה הינה לאפשר השתלבות של אמהות עובדות בשוק העבודה. צוין, שבמון זה הענקת ההטבה גם למורים גברים תסכל את מטרת החוק. עוד הובהר, כי מתן ההטבה לנשים בלבד אינה מהווה אפליה אסורה אלא אפליה מתקנת.
 
https://ssl.haifa.ac.il/psika_html/avoda/,DanaInfo=.awxyCrj1vHlyKuy+A-08-547-906.htm 
עבודה:זכויות עובדים
   
חוק שעות עבודה ומנוחה חל על מלווה של נכה צה"ל מאת נתי פרל20/04/2013
ביה"ד לעבודה בת"א דחה תביעה של מלווה נכה צה"ל, שטען כי מעסיקתו - חברת כח אדם - לא שילמה לו גמול שעות נוספות בגין שעות שעבד.
השופטת דגן-טוכמכר קבעה, שבניגוד להלכת גלוטן הקובעת שהוראות החוק לא חלות על עובד סיעוד זר, במקרה דנן הוראות חוק מנוחה ועבודה חלות על התובע. צוין, כי בניגוד לעובד סיעוד המתגורר בבית המטופל - ומכאן שיש קושי לפקח על עבודתו ולהפריד בין שעות העבודה לשעות המנוחה שלו - התובע אינו מתגורר דרך קבע בבית המטופל, ולנתבעת היכולת לפקח על עבודתו. נקבע כי מתכונת ההעסקה של הנתבעת, המשלמת לתובע "תוספת משמרות", אינה עומדת בסתירה להוראות החוק, וזאת לאור הקושי לפקח באופן מדויק על שעות העבודה של התובע. עוד צויין, שתוספת המשמרות מהווה פיצוי הולם וראוי בגין העבודה בשעות הנוספות.
 
https://ssl.haifa.ac.il/psika_html/avoda/,DanaInfo=.awxyCrj1vHlyKuy+A-09-4696-507.htm 
עבודה
   
תחולת דיני ההתיישנות על תביעת פיצויים בגין הפקעה מאת ירום שגן18/04/2013
בע"א 5964/03 פסק בית המשפט העליון כי כעקרון דיני התיישנות חלים על תביעת פיצויים בגין הפקעת קרקע, אולם שופטי המותב נחלקו בשאלה מהו מועד הולדת עילת התביעה (שממנה ואילך מתחיל "מירוץ ההתיישנות"). בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (ניתן ביום 21.3.2013), בהרכב מורחב של 7 שופטים, נפסק ברוב דעות כי עילת התביעה נולדת לכל המאוחר במועד בו תפסה הרשות חזקה בקרקע. עוד נקבע כי הנתבעים (הרשות המפקיעה) יכולים לטעון לשיהוי כטענת הגנה. לבסוף, הוחלט כי ההלכה החדשה תכנס לתוקף בתוך 3 שנים ממועד מתן פסק הדין. השופטת נאור, בדעת מיעוט, סברה כי אין מקום להחיל את דיני ההתיישנות על פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), וכי יש להסתפק בהסדר ההתיישנות הספציפי והמצמצם המצוי בפקודה.  
 
   
זכות העיון במסמכים, לרבות כאלו שמקורם בהליך בוררות, אינה זכות מוחלטת מאת רינה דורפמן13/04/2013
ברא"ע 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, עמדה לדיון השאלה האם מסמכים שמקורם בהליך בוררות, ואשר גילויים התבקש בהליך גילוי מסמכים על ידי צד שלישי שלא היה צד להליכי הבוררות, נהנים מחיסיון ולא ייחשפו לעיני הצד השלישי. בפסק הדין הובהר שלמרות שזכות העיון נגזרת מהזכות להליך ראוי וזכות הגישה לערכאות, אין המדובר בזכות מוחלטת. נקבע שביחס לבוררות נקודת המוצא היא פרטיות בשונה מהליך שיפוטי רגיל לגביו נקודת המוצא היא פומביות. מאפיין החשאיות של מוסד הבוררות צריך שישפיע על חשיפת מסמכים הקשורים לבוררות בפני צד שאינו צד להליכים. בנוסף יש לשקול את האינטרס לעודד קיומן של מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים. ביהמ"ש העליון הורה להחזיר את הדיון לערכאה הדיונית, שיכריע בסוגיה לאור נסיבות המקרה והאיזון בין האינטרסים השונים.  
http://elyon1.court.gov.il/files/12/810/047/w04/12047810.w04.htm 
משפט ציבורי:משפט חוקתיראיות:ראיות חסויותבוררות
   
ביטול שינוי מדיניות בצה"ל בשל היותו מפלה ופוגע באינטרס ההסתמכות מאת רינה דורפמן13/04/2013
בעת"מ 52037-05-11 רס"ן ערן עמיר נ' רמטכ"ל רב אלוף בני גנץ, קיבל ביהמ"ש המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, את עתירתם של קצינים המשרתים כעשרים שנה בצה"ל במסגרת תוכנית "אופק" כנגד החלטת הרמטכ"ל להפסיק את הימנותם על התוכנית. מטעם המשיבים נטען שהעותרים אינם מהווים עוד פוטנציאל להתמנות לתפקיד מג"ד, כנדרש במסגרת התוכנית, אך ממשיכים לקבל הטבות כספיות המוענקות במסגרתה, למרות שהם סיימו את "חטיבת הזמן" המוגדרת בה. השופטת אגמון-גונן קיבלה את טענת העותרים שמשמעות ההחלטה הינה שינוי מדיניות ולא תיקון "פרקטיקה שגויה". שינוי מדיניות באופן רטרואקטיבי, תוך פגיעה במי שכלכל צעדיו ע"פ המדיניות הישנה והסתמך עליה תיעשה רק במידה וקיים נימוק מיוחד וכבד משקל, דבר שלא קיים במקרה דנן. עוד נפסק כי החלת המדיניות נעשתה באופן מפלה כלפי העותרים לאור כך שקצינים רבים אחרים הנמצאים במצב דומה, לא הוצאו ממסגרת התוכנית.  
 
משפט ציבורי:משפט מנהלי
   
פרשנותו של סעיף 229(א)(1) לחוק העונשין מאפשרת החלתו על אתר אינטרנט אך הסמכות לביצועו מוקנית לרשות המינהלית ולה בלבד מאת יוסף בן-דוד04/12/2013
בעעמ 3782/12 מפקד מחוז תל אביב-יפו במשטרת ישראל נ' איגוד האינטרנט הישראלי, דן ביהמ"ש העליון (החלטה מיום ה- 24.3.13) בפרשנות סעיף 229(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. השאלה המשפטית שעמדה לפני בית המשפט הייתה: האם מוסמך מפקד מחוז במשטרת ישראל להורות לספקיות גישה לאינטרנט להגביל גישתם של גולשים ישראלים לאתרי הימורים באינטרנט, וזאת מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 229(א)(1) לחוק העונשין, לסגור מקומות הימורים?
השופט זילברטל (בדעת רוב), קבע כי ניתן לפרש את הדיבור "סגירתו של מקום" – הקבוע בסעיף 229(א)(1) לחוק העונשין -  גם כסגירתו של אתר אינטרנט. לשיטתו, ניתן לראות באתר אינטרנט בבחינת "מקום" וכן כי אתר הימורים מקוון הוא בבחינת "מקום משחקים אסורים", כהגדרתו בחוק. עם זאת, להשקפתו, סעיף 229(א)(1) העניק לרשות השלטונית סמכות והלכה פסוקה היא כי הרשות חייבת להפעיל את הסמכות בעצמה. לא ניתן, בהיעדר הסדר חקיקתי מתאים, להעניק סמכויות אכיפה למי שאיננו חלק ממערך האכיפה. על כן, מכיוון שמלשונו של סעיף 229 לחוק לא ניכרת הסמכה להטיל את תפקיד האכיפה על צד ג' – או במקרה שלפנינו על ספקיות האינטרנט -  הוצאת הצווים כמוה כפגיעה בעיקרון חוקיות המינהל.
 
 
משפט ציבורי:משפט מנהליעונשין
   
בתוכנית המשודרת בתקופת בחירות יש להבחין בין ערך חדשותי מותר לבין ערך תעמולתי אסור מאת יוסף בן-דוד04/12/2013
בבחירות האחרונות לכנסת ה-19 הוגשה בקשה לצו מניעה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת – שופט ביהמ"ש העליון אליקים רובינשטיין - שענייניה מניעת שידורה של תוכנית בחירות מיוחדת בהנחייתו של יעקב אילון (להלן: התוכנית). העניין נידון בתבכ (י-ם) 18/19 רשימת הירוקים והצעירים נ' שידורי קשת. המבקשת טענה כי בתוכנית ניתנת במה לראשי המפלגות הגדולות בלבד, ומשכך אי שמיעת קולן של המפלגות הקטנות כמוה כפגיעה בעיקרון השוויון. בנוסף, התוכנית מהווה תעמולת בחירות אסורה לאור סעיף 5(א) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959.
השופט רובינשטיין בהחלטתו עסק במספר נקודות חשובות ומעניינות. ראשית, לדעתו, סעיף 5(א) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), איננו מתאים לתמורות שחלו בשוק התקשורת הישראלי. רובינשטיין מציין שבתקופות הבחירות כמעט בכל מקום, בעיתונים, ברדיו ובטלויזיה נשפכים קיתונות של תעמולה וכי ישנו קושי מהותי לאכוף איסור זה. לעניין השוויון נקבע, כי אומנם השוויון איננו שוויון פורמאלי, אך עם זאת, ראוי שבתקופת הבחירות יינתן גם לרשימות הקטנות "פתחון פה, יותר מכפי שניתן עד עתה". לעניין טענתה המהותית של המבקשת, הכריע רובינשטיין כי אין בתוכנית משום תעמולת בחירות. בהחלטתו הסתמך רובינשטיין על ההחלטה שניתנה בתב"כ 12/15 ח"כ אלי גולדשמידט נ' ראש הממשלה בנימין נתניהו, בה נקבע כי יש לשים לב למסר העולה משידורים אלה וראוי להבחין בין ערך חדשותי מותר לבין ערך תעמולתי אסור. לאחר צפייה בתוכנית קבע השופט רובינשטיין כי אין לפסול את התוכנית - על אף שלדעתו היא נמצאת על גבול התעמולה – עקב כך שהרכיב העיתונאי, כדברי רובינשטיין: "סולדי דיו שלא אפסול".
 
 
משפט ציבורימשפט ציבורי:משפט חוקתי:זכויות אדם:שוויון
   
אב פסיכולוגי ירשם כאב ביולוגי של קטינה במרשם אוכלוסין מאת יוליה ויינשנקר04/09/2013
שניים טענו שהם אביה הביולוגי של קטינה, כשברקע מתעורר חשש לממזרות. בית המשפט קבע שבמקרים בהם אי אפשר לעשות בדיקה גנטית הרי שיש מדרג ראיות נסיבתיות שיש לבחון על מנת לקבוע אבהות כאשר העיקרון השולט הוא טובת הילד. בית המשפט קבע כי כשמדובר בקביעה בתחום האזרחי בלבד, החשש לממזרות, ככל שקיים ואם בכלל, עוצמתו חלשה ביותר ואין היא עומדת מול שאר הרכיבים בהם על ביהמ"ש לבחון את טובתו של הילד. מבחינת דיני הראיות רמת ההוכחה היא הנהוגה במשפט האזרחי 51% הוכחה, ובית המשפט אינו כפוף לדיני הראיות של בית הדין הרבני בקביעת אבהות. בנסיבות הספציפיות של המקרה נקבע כי לא ניתן לדעת מיהו האב הביולוגי אך כל הראיות והנסיבות מובילות למסקנה כי האב המערער הוא אב פסיכולוגי ומשכך יש לרשמו כאביה הביולוגי, בעיקר כי הדבר יהיה לטובת הקטינה. עמ"ש 24955-03-11 נ' ואח' נ' ה' ואח' עמ"ש 60381-03-11 ה' נ' משרד הפנים ואח'  
 
משפחה
   
בית המשפט לענייני משפחה התיר נישואים חד מיניים מאת יוליה ויינשנקר04/09/2013
פסק דין להתרת נישואיהם של בני זוג גברים יהודים, תושבי ואזרחי ישראל שנישאו בנישואים אזרחיים בקנדה ונרשמו במשרד הפנים. משנת 2009 הם חיים בנפרד, משרד הפנים סירב לרשום אותם כגרושים על פי הסכם הפירוד בלבד ולכן הם פנו לבית הדין הרבני לפסק דין גירושין. בית הדין סירב לפתוח תביעה בנושא ולכן הצדדים פנו לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט קבע שלפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תש"יג-1953 יש להחיל את הדין הדתי, אך הדין הדתי אינו מכיר בנישואין חד מיניים ורואה בהם חטא, ומשכך הנושא אינו מצוי בסמכותו הייחודית ואין הוא רשאי לדון בתביעת הגירושין של הצדדים. במקרה בו קובע בית הדין הדתי כי לפי הדין אין צורך בגירושין, הוראות התיקון לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרי מיוחדים וסמכות בינלאומית) קובעות כי הסמכות נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה לדון בבקשה להתרת הנישואין. כמו כן, קיימת לביהמ"ש הדן בעניין אזרחי סמכות טבועה להעניק כל סעד שיראה לנכון. משהורה בג"צ בעבר על רישום הנישואין אין הדעת נותנת וסובלת כי התובעים אשר החליטו בהסכמה משותפת לפרק את קשר הנישואין יישארו כבולים זה לזה, הדבר נוגד את זכויות וחרויות הפרט, מנוגד לחוקי היסוד ולערכים בסיסים של צדק ושוויון. תמ"ש 11264-09-12 פלונים ואח' נ' משרד הפנים 
 
משפחה
   
מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות בתביעות פיצויים בגין הפקעה מאת מתן בן ישי04/09/2013

בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור נ' עיריית פתח תקווה (ניתן 21.3.2013) דן בשנית ביהמ"ש בסוגיית מירוץ ההתיישנות בתביעה לפיצויים בגין הפקעה. השאלה הייתה מתי, אם בכלל, מתחיל מירוץ ההתיישנות להגשת תביעה לפיצויי בגין הפקעה. במקרה הנידון מדובר בהפקעה משנות ה-60 שביהמ"ש העליון קבע לגביה כבר בדיון הראשון בנושא, ב-2006, שאין זכות להגשת תביעה לפיצויים. עוד נקבע שחוק ההתיישנות חל לגבי פיצויי הפקעה ושעל תביעה לפיצויים בגין הפקעה חלה תקופת התיישנות עקרונית של 7 שנים.   


בדיון הנוסף נקבע בדעת רוב (השופטים: הנשיא גרוניס, ג'ובראן, חיות, מלצר ופוגלמן) שעילת התביעה בגין פיצויי הפקעה נולדת לכל המאוחר במועד בו תפסה הרשות חזקה במקרקעין. מנגד השופטת ארבל בדעת מיעוט טענה שמירוץ ההתיישנות אינו מתחיל כל עוד המטרה הציבורית של ההפקעה לא מומשה. דעת המיעוט של השופטת נאור אמרה שתביעות הפקעה אינן נתונות כלל להתיישנות למעט הסדרי התיישנות ספציפיים.

 
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/06015950-c10.htm 
מקרקעין
   
בן זוג רשום (לעניין מס) נכה מאפשר פטור ממס גם על הכנסת בן זוגו מאת מתן בן ישי04/09/2013
בעמ (י-ם) 14440-07-10 ציון כספי נ' פקיד שומה ירושלים קבע ביהמ"ש המחוזי כי לעניין מס הכנסה של בני זוג אם בן הזוג הרשום ברשויות המס הוא נכה אז יינתן פטור על מס הכנסה אך לא אם בן הזוג הרשום אינו הנכה מבין השניים.
ס' 65 לפקודת מס הכנסה אומר שהכנסה של בני זוג יראו אותה כהכנסה של בן הזוג הרשום. כלומר הס' מאפשר לבני זוג לרשום ברשויות המס רק את אחד מהם ושהוא יחוייב במס בגין הכנסתם המאוחדת כמו גם בזיכויים וניכויים. ס' 9(5) לפקודת מס הכנסה מקנה לנכה פטור ממס הכנסה בעבור הכנסה מיגיעה אישית. יוצא מכך שכאשר בן הזוג הרשום הוא נכה, מגיעה לזוג פטור בגין הכנסתם המאוחדת. זאת בין אם מדובר בהכנסה מיגיעה אישית או לא של בן הזוג שאינו נכה.
ביהמ"ש קבע שלעניין הפטור הנ"ל יינתן רק כאשר בן הזוג הרשום הינו נכה ולא כאשר מדובר בבן הזוג שאינו נכה.
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/mechozi/ME-10-07-14440-11.htm 
מיסים:מס הכנסה
   
האישה קיבלה כסף לרכישת דירה, לאחר שבזבזה אותו דרשה גם תשלום מדור מאת יוליה ויינשנקר04/06/2013
אב פרע את חיובי המדור לילדיו בסכום של 120 אלף דולר. למרות זאת, גרושתו תבעה ממנו לשלם לה 60% מדמי השכירות ששילמה בחמש השנים האחרונות ומכאן ואילך, כ"הוצאות מדור לקטינים". בין הצדדים נחתם הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בשנת 2005, שלפיו הבעל יפקיד סכום של 120 אלף דולר (כ-563 אלף שקל) שישמשו לרכישת דירה לשימושם של האישה וילדיהם הקטינים. האישה לא רכשה דירה והסכום שהופקד שימש לתשלום השכירות בדירה שבה התגוררו גם בן זוגה הנוכחי וילדם המשותף. לאחר שכילתה את הסכום, האישה הגישה תביעה לחייב את הגרוש להשיב לה 60% מדמי השכירות ששילמה בחמש השנים האחרונות, בטענה שתשלומים אלו שולמו מהונה האישי ומהון הקטינים שהיה מיועד לרכישת דירה. בנוסף, דרשה האישה מהגרוש לשאת ב-60% מהוצאות המדור מיום התביעה ואילך, בנוסף לתשלומי המדור. השופט ארז שני התקשה להסתיר את תדהמתו מדרישותיה של התובעת, הנעדרות הגיון, תום לב והגינות בסיסית, וקבע כי אדם אינו יכול לסרב לקיים הסכם שעליו חתם, לאחר שכבר קיבל כספים מכוח אותו הסכם, ואז לטעון כי תוצאת סרבנותו היא שינוי נסיבות המזכה אותו בתשלום נוסף. השופט תמה כיצד הפך הסכום ששילם האב מכוח ההסכם להון השייך לקטינים ולתובעת. תמ"ש 6935-08-12  
 
משפחה
   
זכותו של האב לקיום מינימאלי גוברת על זכות האישה למזונות מקום בו היא התפטרה מעבודתה במכוון מאת יוליה ויינשנקר04/06/2013
האישה הגישה תביעה למזונותיה ולמזונות ילדיה. היא טענה כי היא אינה עובדת מאז הגשת התביעה וללא המזונות אין לה מקור קיום, ואילו הבעל משתכר בממוצע סכום של 10,000 שקל נטו בחודש. עוד נטען כי האב גר בבית אמו ולכן יש להותיר לו למחייתו לא יותר מ-2,000 שקל בחודש. בית המשפט קבע כי הן זכותם של הילדים והאישה למזונות הנן זכויות יסוד מוגנת הנגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אך כנגדן יש גם לבעל זכות יסוד לקיום אנושי מינימאלי וזכות קניין, כאשר חיים בחרפת רעב אינם נחשבים חיים בכבוד. כמו כן, נקבע כי קשה לקבל סיטואציה שבה החיוב במזונות יוביל למצב בו לא יישאר לאב מינימום לצרכיו ולקיום אנושי משלו. במקרה כזה, ייתכן מצב שבו לא ייפסקו מזונות לאישה, גם אם היא זכאית לקבלם, במיוחד אם הוכח כי יש ביכולתה לעבוד ולהתפרנס, והיא אף עשתה זאת עד להגשת התביעה למזונות. תביעת האישה למזונות נדחתה, וצוין כי על בית המשפט לבחון את סיכויי שיקום היחסים ביניהם ולהיזהר מפסיקת מזונות אישה שרק ינציחו נישואים על הנייר. במקרה זה הוכח שהאישה עבדה עד להגשת התביעה, ולכן נקבע כי הפסקת עבודתה נבעה פחות ממצוקת תעסוקה ויותר מתכנון ההליכים בבית המשפט. תמ"ש 24041-07-12  
 
משפחה
   
בג"צ קבע כי זכותו של תורם לחזור בו גוברת על הזכות להרות מאותו אב גנטי (הפגיעה היא לא בגרעין זכות ההורות) מאת יוליה ויינשנקר03/03/2013
בבג"ץ 4077/12 נקבע תקדים לטובתו של תורם הזרע אלמוני שחזר בתשובה וביקש למנוע כל שימוש בתרומת הזרע שלו השמורה בבנק הזרע, כיוון שהוא אינו מעוניין שיהיו ילדים מזרעו שלא יוכל לגדלם ומבלי שבחר באמם. העותרת, רווקה ילידת 1974, הרתה את בתה הבכורה מתרומת זרע אנונימית במסגרת טיפולי הפריה. לאחר הולדת בתה רכשה העותרת בהזדמנות הראשונה אפשרות לעשות שימוש בחמש מנות זרע נוספות של התורם, שיישמרו בבנק הזרע בעבור תשלום שנתי, במטרה שילדיה יישאו מטען גנטי זהה. לאחר כשנה התקבלה בבנק הזרע פניה בכתב מאת התורם שבה הצהיר על רצונו להפסיק את השימוש בתרומת הזרע שנתן בעבר בשל חזרתו בתשובה. בעקבות פנייה זו הודיע בנק הזרע לעותרת כי לא תוכל עוד לעשות שימוש בתרומת הזרע שרכשה. העותרת טענה כי המדובר הוא בפגיעה בזכויותיה החוקתיות להורות, ובזכויותיה החוזיות. כמו כן, היא טענה כי האפשרות לחזור בו מהתרומה תפגע בנתרמות זרע וביכולת שלהן לתכנן משפחה עתידית. השופט רובינשטיין קבע כי לא מדובר בזכות להורות אלא בזכות להולדת ילדים שיהיו אחים ביולוגיים מלאים ופתוחות בפני העותרת אפשרויות אחרות למימוש הורותה. השופטים הבהירו כי הזכות לכבוד והאוטונומיה המוקנית לכל אדם לספר את סיפור חייו גוברת על הזכות להורות דווקא מזרעו של תורם ספציפי. השופטים קבעו שההסדר הקיים יוצר חוסר וודאות ועל המחוקק לתת את דעתו בעניין אך כעת ראוי שמשרד הבריאות ובנק הזרע יחתימו את התורמים והנתרמים על טופסי הסכמה המסבירים להם את זכויותיהם.  
 
משפחה
   
ביהמ"ש הכיר באבהותו ללא בדיקת רקמות בשל הסכמה לתשלום מזונות מאת יוליה ויינשנקר03/03/2013
בית המשפט לענייני למשפחה דחה בקשתה של אישה לחייב גבר שעמו היה לה קשר אינטימי לבצע בדיקת רקמות להוכחת אבהותו על בנה הקטין, לאחר ששוכנע כי החשש מפני פגיעה נפשית וגופנית וביצוע מעשה אובדני על ידי הגבר עולה על הפגיעה באינטרסים של הקטין. עם זאת, בית המשפט שוכנע, כי האם הרימה את הנטל להוכיח את אבהותו של הגבר וקיבל את תביעתה למזונות. התובעת הנה רווקה שלה שני ילדים כאשר הבת הבכורה נולדה מגבר אקראי אשר הכיר באבהותו לאחר שנאלץ לבצע בדיקת רקמות. התובעת טענה כי עצם העובדה שהנתבע הגיש תלונה למשטרה על גניבת דבר מה במרמה (גניבת זרע) והביע נכונות לשלם מזונות מוכיחים שהוא אכן אבי הקטין. הנתבע סירב לבצע בדיקת אבהות ואיים בהתאבדות. השופטת קבעה כי ניתן לחייב גבר לבצע בדיקת רקמות בניגוד לרצונו, כמו כן נקבע שככל זכותו של הקטין לדעת מי אביו גוברת על זכותו של הנתבע לפרטיות ורצונו לא לפגוע במשפחתו. אך במקרה זה בו האב לא מתכוון לקיים כל קשר עם הקטין או להכיר בו אין טעם לחייבו בביצוע הבדיקה. עוד קבעה השופטת כי החשש מפני פגיעה נפשית וגופנית עולה על הפגיעה באינטרסים של הקטין. השופטת קבעה אבהות על הקטין באמצעות מדרג ראיות והתובעת הוכיחה ברמת ההסתברות הנדרשת כי הנתבע אביו של הקטין (הוכחו יחסי אישות סמוך למועד ההתעברות ועצם הגשת התלונה). השופטת חייבה את הנתבע בדמי מזונות על סך 1,950 ₪ לחודש והותירה לנתבע את האפשרות לבקש בדיקת רקמות לשלילת אבהותו. תמ"ש 1058-06-10  
 
משפחה
   
ביהמ"ש אישר גיור ילדה חסרת דת לצורך אימוץ מאת יוליה ויינשנקר03/03/2013
ההחלטה התקבלה בעקבות בקשה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, מטרת ההחלטה היתה שלא לחשוף הילדה לקשיים נוספים ולמנוע את הצורך לעקור אותה מהמשפחה המיועדת לאמצה, המהווה עבורה עוגן בטוח. מדובר בילדה חסרת דת, שאימה חתמה על הסכמת הורה לאימוץ, ולגבי אביה, ניתן פסק דין, המכריז עליה כבת אימוץ כלפיו. בחודש נובמבר 2007 הועברה הילדה על ידי שרותי הרווחה למשפחת אומנה, יהודית – חרדית, אשר פנתה לשירות למען הילד בבקשה לאמצה.על פי התרשמות עו"ס לחוק האימוץ (שהגישה תצהיר בתמיכה לבקשה), הקטינה נקלטה והשתלבה היטב בבית משפחת האומנה המעניקה לה חום ואהבה. היא זוכה לקבל מהם טיפול, טיפוח ותמיכה ונוצר קשר אוהב וחזק בינה לבין משפחת האומנה, המיועדת לאמצה. השופטת ציינה, כי לא מדובר בהחלטה פשוטה, מאחר שהיא יורדת לשורש הניסיון להתחקות אחר טובת הילד, מושג שהוא כשלעצמו מורכב מאוד. השופטת ציינה כי "בענייננו, הקטינה, הינה כבת 6, פיתחה זהות יהודית חרדית, היא נקשרה להוריה האומנים, המנהלים אורח חיים דתי חרדי, היא מסתמכת ומזדהה במשך 5 שנים ומעלה עם אורח חיים זה ועם המשפחה יהודית-חרדית, המיועדת לאמצה. במציאות זו, שהוכתבה על ידי השירות למען הילד, ציר הזמן בו נתונה הקטינה, אורח החיים הדתי שאימצה לעצמה כחלק מזהותה, לא נותר לי אלא להיעתר לבקשה בבחינת הרע במיעוטו, וזאת בשל העדר כל חלופה אחרת לעת הזו".  
 
   
התקשרות רשות מקומית עם משרד רואי חשבון מחייב עריכת מכרז מאת יוסף בן-דוד14/02/2013
בעניין עע"ם 6145/12 עיריית נצרת עילית נ' זאב הרטמן, חבר המועצה, ביהמ"ש העליון נדרש להכריע בשאלה: האם התקשרות העיריה עם משרד רואי חשבון מחייבת עריכת מכרז אם לאו? העותרת (להלן "העירייה") טענה כי התקשרות זו אינה מצריכה מכרז והיא בסמכותו של ראש העיריה תוך היעזרות בועדה מייעצת. מאידך, המשיב טען כי העסקת רו"ח מטעם העירייה צריך להיעשות ע"י מכרז וזאת במטרה למנוע בזבוז כספי ציבור בהתקשרויות שאינן כלכליות. דעה נוספת הושמעה על ידי היועצת המשפטית של העירייה אשר לדעתה העסקה זו צריכה להיעשות על ידי תקנות העיריות (הסדר רכישות, ניהול מחסנים, רישום וניהול טובין), התשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות הרכש"), אשר קובעות כי ועדה לא תלויה היא שתנהל את הרכש (מטלטלין) של העיריה, ולדעתה בכלל זה גם התקשרות עם רו"ח.
 
השופט רובינשטיין (בהסכמת יתר חברי המותב - החלטה מיום 13.1.13) דחה את הערעור ודן בטענות לגופן. ראשית, לדעתו אין לקבל את דעת היועצת המשפטית לעניין תקנות הרכש שכן, התקנות נועדו ליצור הליך נאות לרכישה של מטלטלין על-ידי הרשות, ולא "למתן שירותים מקצועיים שונים ולמינוי גורמי מקצוע". עם זאת, אף ללא הוראה בנידון, חייב שיהא מנגנון אשר יבטיח ניהול תקין והוגן של ההתקשרות עם נותני שירותים שונים במטרה – כפי שציין המשיב – למנוע בזבוז כספי ציבור והבטחת התנהלות תקינה מצד הרשות. לשיטתו, מנגנון זה ראוי שיהיה בדרך של מכרז (ס' 2(א) לחוק חובת מכרזים; סעיף 197 לפקודת העיריות). השופט רובינשטיין דוחה את הטענה כי העסקת רו"ח נופלת לגדר "מומחיות מיוחדת" הפטורה ממכרז לאור תקנה 3(8) לתקנות העיריות (מכרזים), וקובע כי הוראה זו הינה חריג לכלל בדבר חובת מכרז והפסיקה כבר קבעה בעבר כי יש לפרשה בצמצום.
 
http://elyon1.court.gov.il/files/12/450/061/t08/12061450.t08.pdf 
משפט ציבורי:משפט מנהלי
   
ביהמ"ש העליון פסק כי הגדרת "אסיר עולם" נמשכת מצב בו סיים האסיר לרצות תקופת מאסר עולם שנקצב, וכעת מרצה הוא עונש מאסר נוסף שהצטבר לתקופה האמורה. מאת יוסף בן-דוד14/02/2013

ביהמ"ש העליון נזקק לאחרונה (החלטה מיום ה- 2.1.2013) לדון בהגדרתו של "אסיר עולם". העניין נידון ברע"ב 3248/12 עמר נ' ועדת שחרורים מיוחדת מחוז מרכז, שם דחה המשיב את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם. העובדות בקצרה היו שהעותר הורשע בעברו במעשי רצח שונים ונידון למאסר עולם שנקצב לשלושים שנה. העותר שוחרר על תנאי לאחר 20 שנה אך לא לקח הרבה זמן והוא חזר לפשע והורשע בניסיון לרצח. לאור זאת, גזר עליו ביהמ"ש עונש של 24 שנים (14 מהן בגין העבירות המאוחרות ו-10 שנים על התנאי שהיה לו). העותר כעת ריצה 22 שנים ממאסרו וביקש להשתחרר על תנאי, אלא שועדת שחרורים מיוחדת דחתה את בקשתו. מכאן העתירה בה טוען העותר כי בבקשתו הייתה צריכה לדון ועדה רגילה (ולא מיוחדת) שכן משסיים לרצות את תקופת התנאי (10 שנים) הוא אינו בגדר "אסיר עולם" ולפיכך אין בקשתו צריכה להיות מוצגת לפני ועדה מיוחדת. 

ביהמש נדרש להכריע בשאלה: האם הגדרת אסיר כ"אסיר עולם" נמשכת מצב בו סיים האסיר לרצות תקופת מאסר עולם שנקצב, וכעת מרצה הוא עונש מאסר נוסף שהצטבר לתקופה האמורה? הנפקות לכך הוא לעניין הוועדה שתידון בשחרורו של  העותר–  האם זו תהיה ועדת שחרורים רגילה או מיוחדת? שכן סעיף 10ב לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, קובע תנאים נוקשים יותר בדיון הנערך במסגרת ועדת שחרורים מיוחדת.

השופט נ' הנדל דחה את העתירה וקבע כי: "הגדרת המונח "אסיר עולם" אינה עניין שבתחשיב, אלא עניין שבמעמד". סעיף 1 לחוק שחרור על תנאי מגדיר את המונח "אסיר עולם" כ"מי שנגזר עליו עונש מאסר עולם, בין אם עונשו נקצב ובין אם לאו". על כן, אנו רואים מלשון ההוראה כי יש לבחון האם במסגרת המאסר הנוכחי של העותר, נגזר עליו מאסר עולם אם לאו? החוק למעשה עוסק בקביעה נורמטיבית – יש לבחון האם המועמד (העותר) לשחרור על תנאי מסוכן במידה המצריכה ועדת שחרורים מיוחדת. לדעת השופט הנדל יש לסווג את המאסר שמרצה העותר כיחידה אחת, על אף שתקופת המאסר מורכבת מהליכים משפטיים שונים ומעבירות שונות. בנוסף, אין להקל בעונשו של העותר אשר עונשו נקצב והוא הפר את האמון שניתן בו. על כן, לא היה פגם שבעניינו של העותר דנה ועדת שחרורים מיוחדת ולא רגילה.

 
http://elyon1.court.gov.il/files/12/480/032/z06/12032480.z06.pdf 
משפט ציבורי:משפט מנהליעונשין
   
סעיף 14 לתקנות הנכים אינו מקנה תגמולים לנכים אשר איבדו את כושר העבודה לצמיתות מאת יוסף בן-דוד14/02/2013

השאלה המשפטית שעמדה לדיון בעת"מ (ת"א) 35696-05-12 עמוס גזית נ' קצין התגמולים, עסקה בפרשנותה של תקנה 14 לתקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי"ד (להלן: "תקנות הנכים"). האם תקנה זו עוסקת רק במצב של אי יכולת זמנית לעבוד של נכה משוקם עקב טיפול רפואי זמני, או שמא התקנה עוסקת גם במצב של נכות צמיתה שמחייבת טיפול רפואי קבוע (אשר מונעת מהנכה לעבוד לצמיתות)?

הנפקות לקביעה זו הינה לעניין היקף התגמולים אותם זכאי העותר לקבל בשל נכותו. שכן, אם יקבע שהעותר זכאי לתגמולי טיפול רפואי (תט"ר) התגמולים אותם יקבל יהיו גבוהים יותר מהתשלומים אותם הוא מקבל כעת לאחר שהמשיב פסק לו "תשלומי נצרך", קרי, תשלומים המשלומים לנכה שאינו יכול לעבוד כלל.

ביהמ"ש המחוזי בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים דחה את העתירה וקבע, כי מלשון תקנה 14 בשילוב עם לשון ס' 43(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), עולה כי: "הרציונאל של תקנה 14 הוא שהגמול בא לפצות אדם עובד בגין חוסר יכולתו לעבוד ביום הטיפול, ואך ורק בגין הפסדים כספיים הנגרמים לו כתוצאה מכך". הדברים עולים הן מסע' 14 לתקנות הנכים, והן מסע' 14ב לתקנות הנכים, המופיעים בפרק החמישי לתקנות שכותרתו 'ביטול בעבודה ושהייה במוסד'". לכן, לא יכול העותר להסתמך על תקנה 14 לעיל המדברת על הפסד עבודה זמני בתקופה מסויימת, (וליתר דיוק ב"יום" מסויים) בו לא עבד בפועל ואשר אין לשונה ותכליתה למצב בו הנכה נעדר כושר עבודה לצמיתות.

 
 
   
אין מניעה לאפשר לחייב לפרוע את חובו לנושה הספציפי שהטיל את העיקול, בטרם מומשו נכסי החייב מאת ירום שגן
שתי גישות לבחינת תפקידו של כונס הנכסים: לפי הגישה האחת, הכונס משמש כזרועו הארוכה של רשם ההוצאה לפועל ולפיכך עליו לדאוג לכל נושיו של החייב, גם לאלו שלא הביעו כל עניין בנכס. לפי גישה אחרת, סמכותו של הכונס מוגבלת למימוש הנכס לאינטרס של הנושה הספציפי שהטיל את העיקול, ואין הוא מחויב לנושים אחרים, בתיקים אחרים.
בית המשפט המחוזי בת"א העדיף את הגישה האחרת, ובפסק דין מפורט פסק כי בטרם מומשו נכסי החייב, אין מניעה לאפשר לחייב לפרוע את חובו לנושה הספציפי שהטיל את העיקול. הכל, כאמור, בטרם נפגעה זכותו של רוכש הנכס שהועמד לכינוס. בנסיבות המקרה, המכירה כבר נעשתה ואין להשיב את הגלגל אחורה.
רע"א (ת"א) 49241-12-10 עמרן מיכאל נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (14.1.2013)
 
 
סדא והוצאה לפועל
   
תחולת סעיף 353א לחוק החברות (ערובה להוצאות משפט) על הליכים המוגשים בבית הדין לעבודה מאת ירום שגן
סעיף 353א לחוק החברות מאפשר לבעל דין שנתבע על ידי חברה לבקש שהחברה-התובעת תפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט, במקרה בו הנתבע יזכה. בית הדין הארצי החיל את הוראות סעיף 353א האמור גם בהליכים המתקיימים בבית הדין לעבודה.
 
ע"ר (ארצי) 15046-12-11 חווה נחמני נ' קאנטרי פלורס בע"מ (28.1.2013)
 
 
עבודה:בית הדין לעבודהסדא והוצאה לפועל:ערובה
   
היעדר סמכות של רשם הוצל"פ להורות על הרמת מסך ההתאגדות מאת ירום שגן02/11/2013
בית משפט השלום בת"א פסק כי רשם הוצאה לפועל נעדר סמכות להורות על הרמת מסך ההתאגדות של חברה מוגבלת, וזאת משני טעמים: (1) ההסדר בחוק החברות המאפשר ל"בית משפט" להרים מסך אינו חל על רשם הוצאה לפועל שכן אין האחרון בגדר "בית משפט". (2) מעצם תפקידו רשם הוצאה לפועל אינו עוסק בבירור עובדתי המחייב בירור רחב ומעמיק, וסטייה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת הינה סוגיה המחייבת בירור כאמור.
 
רע"צ (ת"א) 10688-11-12 ניר חן יזמות בע"מ נ' א.ר.י. פלדמר חברה לעבודות עפר בע"מ (12.11.2012)
 
 
בתי משפט:סמכויות בתי משפטסדא והוצאה לפועלתאגידים:הרמת מסך
   
הפרת הסדר חוב על ידי החייב העיקרי אינה יוצרת עילת תביעה חדשה כלפי הערב מאת ירום שגן02/11/2013
הכלל הוא כי עילת התביעה כלפי הערב מתגבשת עם משלוח מכתב הדרישה הראשון אליו, וכן מתחיל מירוץ ההתיישנות (ד"נ 32/84 וויליאמס נ' israel british bank). אולם מה הדין במקרה בו לאחר משלוח מכתב הדרישה לערב, הנושה עורך הסדר חוב חדש עם החייב, והחייב לא עומד בו? האם נדרש משלוח מכתב דרישה חדש לערב, האם מירוץ ההתיישנות שכבר החל (ביחס לערב) מעולם לא נפסק?

בית המשפט המחוזי בת"א נדרש לשאלה זו בע"א 42465-10-11 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' ישראלי רחל (ניתן ביום 13.1.2013), ופסק כי הפרת הסדר החוב של החייב העיקרי אינה מגבשת עילת תביעה חדשה כלפי הערב. ככל שהנושה לא פעל כנגד הערב בתוך תקופת ההתיישנות שהחלה ביום משלוח מכתב הדרישה הראשון לערב, הרי שהוא מנוע מלעשות זאת אם חלפה תקופת ההתיישנות במועד הפרת הסדר החוב על ידי החייב העיקרי.
בית המשפט המחוזי סמך את החלטתו על קביעתו של השופט זוסמן בע"א 504/69 ליבוביץ נ' גרשמן, לפיה ארכה שניתנה לחייב העיקרי להסדיר את חובו אינה מאריכה את תקופת ההתיישנות כלפי הערב.
 
 
סדא והוצאה לפועל:התיישנותסדא והוצאה לפועל:ערובה
   
השופט זגורי "בגידה היא עניין שפיט שצריך להיות לה פיצוי כספי מקסימאלי" מאת יוליה ויינשנקר02/07/2013
השופט זגורי היה הראשון לקבוע לפני כשנה כי ניתן לפסוק פיצויים במסגרת תביעת נזיקין בגין בגידת בן או בת הזוג. מדבריו של השופט בכנס: "יש לקבוע ולעגן תג מחיר קבוע לפיצוי על בגידה, כך שיהיה פתרון לעניין שמעסיק את בני הזוג והוא כיום בגדר נעלם". "החברה הישראלית עדיין לא משלימה עם בגידות כחלק מחיי הנישואים, למרות סקר שפורסם לאחרונה והראה ש-85% מהנשואים בגדו, בוגדים או מתכוונים לבגוד. הנזק הנפשי שנגרם לצד הנבגד, גם אם איננו גורם לנכות נפשית של ממש, הוא בר פיצוי כספי, ולכן בגידה היא עניין שפיט שצריך להיות לה פיצוי כספי מקסימלי קבוע".  
 
משפחה
   
השופטת קבעה כי החובה לפרנס חשובה מלימוד תורה מאת יוליה ויינשנקר02/07/2013
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד חייב אברך בתשלום מזונות זמניים לבנו בן השנה וקבע כי עליו למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו, חרף טענתו כי הוא אברך אשר תורתו אומנותו. הבעל טען כי בהיותו אברך אשר תורתו אומנותו, יש להעמיד את מזונות הקטין על 1,400 שקל בחודש לכל היותר. השופטת קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה כי על כל אב חלה החובה להתאמץ עד קצה גבול היכולת ולעשות כל שביכולתו לשם קיום חובותיו כלפי משפחתו, וכי דברים אלה נכונים גם לגבי אב שהינו תלמיד ישיבה העוסק בלימוד תורה בכל שעות היום. השופטת הפנתה גם לפסיקת בית הדין הרבני הגדול, אשר קבע כי "נכונותן של נשים צדקניות ליטול את עול הפרנסה על כתפיהן בכדי לאפשר לבעל לעסוק בתורה לאחר הנישואים היא התנדבות בלבד". בכל הנוגע להוצאות הבן הקטין, קבעה השופטת כי האב ישלם למזונותיו הזמניים סכום כולל של 2,750 שקל מידי חודש, הכוללים בין היתר הוצאות חינוך ומדור, בנוסף לקצבת הילדים המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי שתמשיך להיות משולמת ישירות לידי האם. (תמ"ש 21405-11-12)  
 
משפחה
   
ביהמ"ש לענייני משפחה הורה על ביצוע בדיקת רקמות לקטינה, לבקשת הטוען להיות אביה הביולוגי. מאת יוליה ויינשנקר02/07/2013
בית המשפט לענייני משפחה בקריות הורה לבצע בדיקת רקמות שתכריע בשאלת אבהותה של קטינה בת 3.5, לבקשת גבר הטוען כי הוא אביה הביולוגי, וגינה אגב כך בחריפות את הוריה שניסו בכל דרך לסכל את בירור העובדות תוך התעלמות בוטה מצרכיה הרגשיים. השופט הדגיש כי כאשר הקטין נולד לאישה פנויה ואין חשש לממזרות, נוטה הפסיקה לאפשר את ביצוע הבדיקה הגנטית ביתר שאת, כאשר במקרה זה המלצות המומחים נטו חד משמעית לטובת הבדיקה, שתשרת את טובת הקטינה ורווחתה הנפשית. לסיום העיר השופט כי בעידן הרשתות החברתיות, בדור הפייסבוק והטוויטר, דחיית בקשה לבירור האמת העובדתית אינה קוברת את התשובה אי שם. במקרה שבו האב הביולוגי הוא התובע החפץ בגילוי האמת, לא יהיה לו כל קושי לאתר את הקטין דרך האינטרנט ולחשוף אותו לזהותו האמיתית של אביו ולניסיון למנוע ממנו את הקשר עמו. "האם ניתן בכלל לשער את הנזק הפסיכולוגי והרגשי שייגרם מכך?", כתב השופט והמליץ להורות למומחים בסוג זה של תביעות להתייחס לסוגיה זו כחלק אינטגרלי מחוות דעתם, שכן יש בשיקול זה כדי להשפיע על ההחלטה. (תמ"ש 3888-03-11)  
 
   
תורם זרע רשאי לחזור בו מהסכמתו ומתרומתו מאת נתי פרל02/06/2013

אישה שילדה את ילדתה הראשונה מתרומת זרע, רכשה את האפשרות לעשות שימוש ב-5 מנות זרע נוספות מאותו התורם, במטרה שילדיה יהיו בעלי אותו מטען גנטי. לאחר לידתה הראשונה, התורם ביקש שלא להשתמש בזרעו פעמים נוספות, עקב חזרתו בתשובה. נפסק, כי רצונו של התורם שלא להיות אבא לעוד ילדים, גובר על אינטרס העותרת להבאת ילדים בעלי אותו מטען גנטי לעולם.
איסור על השימוש בתרומות אלו אינו פוגע בזכותה של האישה להורות, שכן היא עדין יכולה להוליד ילדים מתורם אחר. במידה ואכן תשתמש האישה בתרומות אלו, יהפוך התורם בעל-כורחו לאבא לילדים שיולדו. במצב זה גובר, בגדרי האוטונומיה, רצונו של התורם שלא להיות אב לילדים נוספים.
לבסוף, בית-המשפט קרא למחוקק להסדיר את הנושא, בעודו מדגיש כי האפשרות להתחרט על התרומה איננה "וטו" של התורם לאורך כל הדרך, אלא תלויה במכלול שיקולים.

 

 
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/12040770-t06.htm 
משפחה
   
חובה אקטיבית על ספקיות אינטרנט לחסום גישה לאתרים מפרי זכויות יוצרים מאת נתי פרל29/01/2013
בהמשך להחלטה מה-11.12.2012 פוסק השופט גינת, כי על ספקיות האינטרנט בישראל חלה חובה אקטיבית למנוע מגולשים את הגישה לאתרים מפרי זכויות יוצרים. הספקיות מחויבות "לנקוט בכל האמצעים הטכנולוגיים שברשותן" כדי לחסום את כתובות ה- I.P. בהן מאוחסנים האתרים המיפרים, כך שלגולש לא תהיה אפשרות לגשת אל כתובות I.P. אלו.
פסיקה זו תקפה, כך על-פי גינת, גם כצופה פני עתיד – "ההחלטה הנוכחית חלה על כל כתובת I.P. בה יאוכסנו האתרים המיפרים".
 
http://law.co.il/media/computer-law/zira1.pdf 
קניין רוחני:זכויות יוצרים
   
בג"ץ אישר תשדירי בחירות של רשימת עוצמה לישראל ורשימת בל"ד מאת נתי פרל17/01/2013
אושר לשידור תשדיר טלוויזיה של רשימת בל"ד, על אף שיש בו "זילות ההמנון". מתשדירי הבחירות של עוצמה לישראל יימחקו שלושה משפטים בהם ישנו "מסר שיש בו פן גזעני או אנטי ערבי".
השופט גרוניס קובע כי חופש הביטוי גובר במקרה דנן, כיוון שהתוכן "אינו מזעזע את אמות הסיפים של סובלנות הדדית". בפרט, בחופש הביטוי הפוליטי בתקופת בחירות.
 
אמצעי התקשורת בדמות האינטרנט והרשתות החברתיות, מהווים חלק הולך וגדל במאגרי הידע אליהם הציבור נחשף. "במצב דברים זה, בו ניתן להעביר מידע מן הרשימות לציבור – באופן ישיר או עקיף – באופנים שהחוק לא צפה אותם מראש, יש מקום לבחון את הצורך בהתאמת הדינים למציאות המשתנה."
 
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/13002360-s04.htm 
משפט ציבורי
   
לועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה יש סמכות לדון בעררים על דרישות תשלום היטל השבחה שהוצאו עלי ידי הוועדה המחוזית מאת מתן בן ישי15/01/2013

בעמ"נ 27066-03-12 מרכבים טכנולוגיות תחבורה בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה, היה מדובר במקרה בו וועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה סילקה על הסף ערר שהוגש בפניה בטענה שאין לה סמכות לדון. בערעור לביהמ"ש המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים נקבע שסמכויות ועדת הערר לפי ס' 12(ז)1 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 הינן לדון ולהחליט בערר על החלטה הנוגעת להיטל השבחה ואין סיבה לצמצם את סמכותה. ס' זה נוקט לשון רחבה ואינו מגביל את זהות המחליט בעניין הנוגע להיטל ההשבחה.
וועדה מחוזית המטילה היטל השבחה פועלת מכוח סמכויותיה של הוועדה המקומית לפי ס' 196א לחוק התכנון והבנייה ומכך פועלת למעשה כוועדה מקומית לתכנון ובנייה. משתמע מכך שהיא פועלת להלכה כוועדה מקומית לעניין גדר הסמכויות ודרכי התקיפה של החלטותיה. בנוסף הוועדה המחוזית אינה נמצאת במדרג היררכי גבוה משל וועדת הערר.

 
http://www.nevo.co.il/psika_html/minhali/MM-12-03-27066-526.htm 
מיסים:מיסוי מקרקעיןמקרקעין
   
ניתן לבצע תקיפה עקיפה של תעודות הפקעה בהליכי הסדר מקרקעין בביהמ"ש המחוזי מאת מתן בן ישי15/01/2013

מדובר במקרים שהועלו בהליכי הסדר טענות בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע שעניינם תוקפה של הפקעת מקרקעין לפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים).

הסמכות לדון בטענות כנגד תוקפו של מעשה הפקעה במתכונת של תקיפה ישירה שייכת לבג"ץ (מלבד הסדר ספציפי אחר לפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים). משכך אין אפשרות הגשת תובענות לביהמ"ש המחוזי במתכונת של תקיפה ישירה כנגד תוקפו של מעשה הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים). עם זאת בע"א 3202/11 ג'ארד סוילם ג'ארד אבו פריח ז"ל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.12.12) קבע ביהמ"ש העליון כי ניתן לטעון בביהמ"ש המחוזי כנגד תוקפן של תעודות הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים) במתכונת של תקיפה עקיפה. זאת לפי ס' 76 לחוק בתי המשפט אשר מכוחו ביהמ"ש המחוזי מוסמך לדון בכל שאלה משפטית שהכרעה בה נחוצה לצורך מתן הסעד המבוקש , שנמצא בתחומי סמכותו של ביהמ"ש.

 
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/11032020-a11.htm 
מקרקעין
   
אין להוציא שומת מס לפרט באם עבר המועד הקבוע בחוק להוצאתה על ידי פקיד שומה מאת מתן בן ישי15/01/2013
מרוץ הזמנים הקבוע בפקודת מס הכנסה לעניין שומת מס הכנסה: מרגע שהוגשה שומה עצמית יש למס הכנסה שלוש שנים להמציא חישוב שומה שונה לפרט. לאחר שלוש שנים ללא השגה מתקבל אישור אוטומטי של השומה העצמית. במידה וכן הוצאה שומה, יש לפרט זכות השגה. במידה והוגשה השגה על ידי הפרט, יש לפקיד השומה שנה להחליט השגה שהוגשה על ידי הפרט (ס' 152(א) (ב) לפקודת מס הכנסה).

בדנ"א 5954/94 פקיד שומה ירושלים נ' סמי נקבע כי מרוץ הזמנים נפסק רק כאשר פקיד הושמה נתן החלטה וזו הועברה לנישום ובניגוד להלכה המקובלת עד אז שלא קבעה חובה בפועל להעביר את השומה לנישום.

ברע"א 429/12 יגאל דור און נ' מס הכנסה פקיד שומה (מיום 6.1.2013), קבע ביהמ"ש העליון שאת ההלכה הקודמת יש להחיל באופן רטרוספקטיבי וכי שומה שנשלחה לנישומים לאחר הזמן שנקבע בחוק היא מבוטלת. ודוק, פקיד שומה איננו רשאי להוציא לנישום שומה אם חלף המועד הקבוע בחוק להוצאתה לנישום, גם אם החלטת הרשות בעניין השומה התקבלה במועד הקבוע בחוק (מועד ההתיישנות הוא קשיח).
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/12004290-z11.htm 
מיסים:מס הכנסה
   
השגה על דרישת תשלום שהוצאה על ידי תאגיד מים מאת ירום שגן14/01/2013
בפני בג"ץ עלתה השאלה מהו הטריבונל המוסמך לדון בהשגה על דרישת תשלום שהוצאה על ידי תאגיד מים וביוב. על פי פסק הדין, קיימות שלוש אפשרויות תיאורטיות: (א) תביעת השבה שתוגש לאחר התשלום בפועל; (ב) עתירה לבג"ץ; (ג) תובענה לסעד הצהרתי כי אין תוקף לדרישת התשלום.
בג"ץ פסק כי האפשרות השלישית הינה המסלול הנכון, ואולם הוא העיר כי רצוי היה שהמחוקק יחשוב על פתרון אחר בדמות הקמת ועדת ערר.
 
בג"ץ 4439 מסעדת קדרים נ' תאגיד "מי כרמל" (ניתן ביום 9.1.2013)
 
 
סדא והוצאה לפועל
   
ניתן להרשיע בפלילים על אי-תשלום שכר מינימום במועד מאת מיכל מינסקי13/01/2013
בית המשפט העליון מפי השופט זילברטל קבע ברע"פ 4717/11 סגא אנטרפרייז בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.1.12) כי המונח "שכר מינימום" מקפל בתוכו גם את הזכות לתשלום השכר במועד. לדעת בית המשפט הזכות לשכר מינימום אינה מתמצית בקביעת רף כספי מינימאלי שישולם לעובד, אלא עניינה גם בביטחון והיציבות הנלווים לקבלת השכר במועדו. מכאן פנה בית המשפט לפרשנות סעיף 14 לחוק שכר מינימום, הקובע את העבירה הפלילית של אי-תשלום השכר. פרשנות למושג שאינה מתחשבת במועד התשלום לא עונה בקנה אחד עם תכלית החקיקה - הגנה על זכות העובד לקבל את שכר עבודתו באופן הוגן. לצורך זה קיימת גם הסנקציה הפלילית, האמורה להביא מעסיקים לשלם שכר מינימום, ובמועד.
משלא שילמה החברה את שכרם של העובדים מדי חודש בחודשו כנדרש, לא ניתן לומר כי "שילמה" להם שכר מינימום בהתאם לחוק, ולפיכך התקיים היסוד העובדתי הקבוע בעבירה.
 
 
 
עבודה:זכויות עובדיםעונשין:היסוד העובדתי
   
על תקופת עיכוב ביצוע פסק הדין - אין מחייבים בתשלום ריבית פיגורים, אך מחייבים בהפרשי ריבית והצמדה מאת נתי פרל13/01/2013
ב-3.9.01 בימ"ש השלום פסק, כי המבקש ברע"א 7777/09 (ברנץ) ישלם למבקש ברע"א 7853/09 (כנפי) פיצויים כספיים (571,000 ₪ ; ריבית והצמדה מ-18.4.94 ; הוצאות משפט ושכר עו"ד ; ריבית והצמדה מיום פסק הדין). בראנץ ערער על ההחלטה למחוזי, וביקש את עיכוב פסק הדין עד להכרעה בערעור. בקשתו התקבלה, אך הערעור נדחה. 
ראש ההוצל"פ קבע כי על בראנץ לשלם לכנפי את כל החוב בתוספת ריבית והצמדה מיום פסק הדין – ה-3.9.01. על כך ערער ברנאץ למחוזי, והמחוזי קבע כי בראנץ לא צריך לשלם ריבית פיגורים והפרשי ריבית והצמדה בתקופה בה התעכב ביצוע פסק הדין.
 
פסק הדין דידן, פסק השופט ג'ובראן (בהסכמת השופטים מלצר ושהם):
בימ"ש המחוזי צדק כאשר פסק כי ברנץ לא חייב בריבית פיגורים, אולם שגה כאשר פטר אותו מהפרשי ריבית והצמדה. מועד תשלום הריבית וההצמדה אינו נדחה כמו שנדחה מועד הביצוע, כיוון שמטרתו היא לשקף את ערך הכסף.
משכך, בראנץ צריך לשלם ריבית והצמדה מיום פסק הדין, אך פטור על ריבית פיגורים לתקופה זו.
 
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/09077770-h05.htm 
   
הוגבלה זכותו של מעסיק להביע התנגדות להתארגנות עובדים בשלב הראשוני מאת מיכל מינסקי01/09/2013
בית הדין הארצי קבע בעס"ק 25476-09-12, הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' פלאפון תקשורת בע"מ (טרם פורסם, 2.1.13) שבתקופת ההתארגנות הראשונית פער הכוחות בין במעסיק לעובדים רב ולכן מקים חזקה לפיה הבעת עמדה של המעסיק בדבר ההתארגנות מהווה השפעה לא הוגנת ויכולה לפגוע בזכות העובדים להתארגן.
נקבע כי מרגע שכונן ארגון יציג במקום העבודה, חופש ההתבטאות של המעסיק רחב יותר, ובמסגרתו הוא רשאי להתבטא אף בהתייחס להשלכות ההתארגנות במקום העבודה. עם זאת, נקבע כי הרחבת זכות ההתבטאות של המעסיק, כפופה לכלל היסוד, החל בכל שלבי ההתארגנות, האוסר על שלילת הזכות להתארגנות.
נקבע כי זכות ההתאגנות של העובדים גוברת על זכותו של המעסיק לחופש ביטוי מלא בנוגע לאותה התארגנות, ולכן יפרשו את זכותו לעיל באופן מצמצם.
 
 
 
עבודה:זכויות עובדיםעבודה:ארגוני עובדים ומעבידים
   
עיריות רשאיות להטיל אגרה נוספת על מפעלים ובתי עסק המייצרים כמות פוסלת "חריגה" מאת יוסף בן-דוד01/06/2013
ביהמ"ש העליון דן לאחרונה (החלטה מיום ה- 2.1.13) בעתירה שהגישה עיריית חולון כנגד שר הפנים, בה טענה העירייה כי משרד הפנים מסרב שלא בצדק לאשר את חוק העזר החדש שהיא מבקשת לקדם (בג"ץ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים). העירייה טענה, בין היתר, כי פועלים בעיר חולון מפעלים רבים אשר מייצרים פסולת רבה, אשר גרומת באופן ישיר לנשקים סביבתיים וכלכליים (עלות פינוי יקרה יותר). לכן, טענה העיריה, יש להטיל על אותם מפעלים אגרה נוספת מלמד הארנונה הקבועה בחוק, וזאת כדי להעמיד את אותם מפעלים, על הזנק הכלכלי והסביבתי שהם גורמים. אגרה זו נקבעה בחוק עזר לחולון (פינוי פסולת), התשס"ח- 2007 (להלן: חוק העזר החדש). מנגד, המשיב התנגד לקבלת חוק העזר, שכן לדעתו, החוק סותר את דיני ההקפאה ושיש בחוק העזר החדש ניסיון פסול להעלות את תעריף הארנונה.
השופטת ברק-ארז (בהסכמת כל חברי המותב) קיבלה את העתירה בחלקה וקבעה כי יש להבחין בין פינוי פסולת "בסיסי" שנופל לגדר השירותים המסורתיים שבהם מחוייבת הרשות לבין פינוי פסולת "חריג" שאינו נכלל בגדר שירותים אלו. הבחנה זו הינה הכרחית ומביאה לידי ביטוי את השינויים הכלכליים והסביבתיים שגורמים המפעלים שמייצרים כמות רבה של פסולת. לכן, רשאית הרשות לגבות אגרה נוספת על פינוי פסולת זו "ובלבד שמדובר בפינוי פסולת הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר לרמת "בסיס" מסוימת שתיקבע".
במקרה דנן, ביהמ"ש ניסה להחזיר את ההחלטה אל שר הפנים כדי שישוב ויבחן את המקרה, אך הדבר לא הניב תוצאות והתנגדות שר הפנים עמדה בעינה. בג"ץ קבע כי החלטה זו של שר הפנים אינה כדין אך במקרה דנן, מכיוון שחוק העזר אינו עומד בכל אמות המידה שהותוו על ידי בג"ץ – נקבע כי יש לחוקק חוק עזר עדכני ולהגישו לאישור מחדש לשר הפנים.
 
http://elyon1.court.gov.il/files/10/560/017/a12/10017560.a12.pdf 
משפט ציבורי:משפט מנהליאיכות הסביבהחוזים:פרשנות
   
עיקרון חופש הביטוי גובר כאשר הפרסום נעשה באתרי רשת שיתופיים מאת יוסף בן-דוד01/01/2013
ביהמ"ש השלום בצפת דן לאחרונה בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי בעל עסק אשר פורסמו נגדו פוסטים באינטרנט. העניין נידון ב- תא"מ 54888-01-12 וקנין נ' מועלם (החלטה מיום 16.12.12). העותר טען כי פורסמו נגדו פוסטים באינטרנט אשר כינו אותו, בין היתר, כ"נוכל מפיל בפח לקוחות". לטענתו,  פרסומים אלו מהווים הוצאת דיבה מתוך כוונה לפגוע בו, וכי הם פוגעים במוניטין האישי שלו ושל העסק אותו הוא מנהל.
השופט אורי גולדקורן נדרש להכריע האם פרסום "פוסטים" מסוג אלה בבלוגים ברשת, מהווים "לשון הרע"? בנוסף, השופט העלה לדיון שאלה רחבה יותר והיא– האם מאפייני הרשת מצדיקים "שינויים מתחייבים" בהחלת דיני לשון הרע באינטרנט?
גולדקורן קבע כי מכיוון שעסקינן ביישום דיני לשון הרע באינטרנט, ישנו שינוי באיזון בין הזכויות החוקתיות הנאבקות על הבכורה. לשיטתו, לאור אופיים של אתרי רשת שיתופיים יש לתת משקל רב יותר לעיקרון חופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב. בהמשך, קבע השופט כי, במקרה דנן, לאחר ניתוח הפירסומים ומיקומם, אין מדובר בפרסומים העלולים לפגוע בעסקו  של התובע (או באחת מהחלופות האחרות של סעיף 1 לחוק, המגדירות מהו "לשון הרע"). לשיטתו, "הפרסומים נבלעים בשיח הציבורי השיתופי, הינם דעה אחת מני רבים, מידת אמיתותם נתונה לביקורת וסגנונם אינו חורג מתוכן רדוד, ירוד ובוטה אשר הפך לסימן היכר של רבים מהגולשים הישראלים, ב"פוסטים", בתגוביות וברשתות חברתיות".
 
 
משפט ציבורי
   
המדינה איננה חייבת לברר האם תישקף סכנה לנתין הזר במדינה אליה יורחק מאת יוסף בן-דוד01/06/2013
ביהמ"ש העליון דן לאחרונה בערעור שהגישה המדינה על החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. העניין נידון בעע"מ 7079/12 מדינת ישראל נ' אסמרה אהונום גרמאיי (החלטה מיום 10.12.12). בעניין זה טענה המדינה, כי בית המשפט לעניינים מנהליים קבע הלכה על סמך פרוטוקול דיון בעע"ם 4566/11 משרד הפנים נ' וולדיסלאסי (להלן: עניין וולדיסלאסי), שאין בכוחו כלל לשנות את מדיניות המדינה לעניין הרחקת מסתננים. באותם עניינים קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי, בעת הרחקת מסתננים או שוהים בלתי-חוקיים אחרים ממדינת ישראל למדינות אחרות, על מדינת ישראל מוטל הנטל להוכיח באמצעות אישור רשמי מטעם המדינה שאליה צפוי המסתנן או השוהה הבלתי-חוקי האחר להיות מורחק, כי לא צפויה לו שם סכנה.
ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע כי, בעניין וולדיסלאסי לא הייתה כלל כוונה לשנות את הפרקטיקה הנוהגת והיא שהנטל להוכיח את הסכנה הנשקפת מההרחקה למדינה שלישית מוטל על הנתין הזר ולא על המדינה. בנוסף, ציין ביהמ"ש כי אין בהערה האגבית שנאמרה במהלך הדיון בעניין וולדיסלאסי להשפיע על מדיניות זו. ביהמ"ש ציין כי תופעת ההסתננות  למדינת ישראל הלכה והתרחבה בשנים האחרונות ומדינת ישראל כתגובה ישמה הליך מינהלי בו בוחנים את מדינת נתינותו של הנתין הזר, על מנת לבדוק ולברר את האפשרויות להרחקתו – אם קיימות כאלו. הליך זה נעשה בהתאם להתחייבויות שנטלה על עצמה ממשלת ישראל בעקבות הצטרפותה לאמנה בדבר מעמדם של פליטים (נחתמה בשנת 1951). אמנה זו קובעת כי אין לגרש אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו. מנגד, סעיף 30(א1) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, קובע כי משנמצאה מדינה שלישית אליה ניתן להרחיק את הנתין הזר – נטל ההוכחה עובר אל הנתין להראות כי באותה מדינה קיימת סכנה לחייו. עיקרון זה אף מעוגן בכללי המשפט הבינלאומי
 
http://elyon1.court.gov.il/files/12/790/070/o07/12070790.o07.pdf 
משפט ציבורימשפט ציבורי:משפט חוקתי:זכויות אדם
   
זכותם של תלמידים במוסדות להשכלה גבוהה להיות מיוצגים על ידי עורכי דין לפי בחירתם במסגרת הליכים משמעתיים הננקטים נגדם מאת רינה דורפמן01/02/2013
בפסק הדין ע"א 8077/08 אוניברסיטת חיפה נ' לירן בן הרוש דחה ביה"מש העליון את הקביעה שנתקבלה בביהמ"ש המחוזי תא (חי') 576/06 לירן בן הרוש נ' אוניברסיטת חיפה, כי על מוסדות להשכלה גבוהה חלה החובה לאפשר ייצוג גורף לתלמידים במסגרת הליכים משמעתיים הננקטים נגדם על ידי עורכי דין חיצוניים. תחת זאת פסק ביהמ"ש העליון, כי החובה תצומצם לשלושה מקרים: כאשר קיימת מגבלה משמעותית ביכולתו של הסטודנט לייצג את עצמו, כאשר מדובר בסטודנט העומד בפני תוצאות חמורות או כאשר מיוצג המוסד להשכלה גבוהה על ידי עורך דין. בנוסף נקבע כי בתקנון תופיע גם "הוראת סל" אשר מסמיכה את ועדת המשמעת לאפשר ייצוג כזה לפי שיקול דעתה.
השופט י' דנצינגר בדעת מיעוט סבר כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי הזכות להיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך משמעתי עומדת לכל סטודנט.
 
http://elyon1.court.gov.il/files/08/770/080/t14/08080770.t14.htm 
   
מהו היקף התפקידים המצדיק העסקת סגן ראש רשות בשכר מאת ירום שגן01/01/2013
חוזר מנכ"ל משרד הפנים קובע כי סגן ראש רשות זכאי לשכר רק אם הואצלו לו תפקידים וסמכויות. עניינה של עתירה זו הוא בבחינת השאלה מהו היקף התפקידים המצדיק תשלום שכר כאמור.

בג"ץ פסק כי בבחינת מכלול התפקידים והסמכויות של סגן ראש רשות, אין לצמצם בחינה זו רק לשאלת הסמכויות הסטטוטוריות הפורמליות שהואצלו לסגן. לשון אחר – בבואנו לבחון את היקף התפקידים המצדיק תשלום שכר לסגן ראש רשות, יש לבחון את מכלול התפקידים שממלא סגן ראש הרשות, גם אלו שאינם בהכרח כרוכים בהפעלת כוח שלטוני.
לבד מהאמור, כל בקשה לאישור שכר לסגן ראש רשות מובאת בפני משרד הפנים. במקרים בהם מנגנון הביקורת של משרד הפנים מצא שתשלום שכר לסגן הוא ראוי – יש בכך כדי להשליך על היקף הביקורת השיפוטית.
בג"ץ 5774/11 זאב סילס, חבר מועצת עיריית חיפה נ' עיריית חיפה (ניתן ביום 30.12.2012)
 
 
משפט ציבורי:שלטון מקומי
   
נשיא העליון אשר גרוניס קבע כי נוהל לפיו החלטות בבקשות למזונות זמניים יינתנו בלא דיחוי מאת יוליה ויינשנקר01/01/2013
הוראת הנוהל ניתנה בעקבות התיקון לתקנות 265 ו-266 לתקנות סדר הדין האזרחי מספטמבר 2012, שנועד לאפשר פסיקת מזונות זמניים בהקדם האפשרי נוכח החשיבות שבמתן החלטות בבקשות אלו בתוך זמן קצר. כל בעל דין רשאי להגיש בקשה למזונות מיד עם הגשת תביעת מזונות, ואינו מחויב להמתין עד להגשת כתב הגנה בתיק. יודגש כי יש להקפיד על מתן החלטות בבקשה למזונות זמניים בתוך 45 ימים ממועד הגשת הבקשה. זאת, גם אם תגובת המשיב לבקשות לא הוגשה במועד הקבוע בתקנות, ובתנאי שבית המשפט נוכח שהיתה המצאה כדין. עוד נקבע בנוהל כי במקרים שבהם מנהלים הצדדים הליך גישור בפני יחידת הסיוע שבבתי המשפט והליך הגישור הופסק, תינתן החלטת בית המשפט בתוך 30 ימים מיום ההודעה על הפסקת הגישור. במקרים שבהם הוחלט לקיים דיון בבקשה לפסיקת מזונות זמניים, תינתן ההחלטה, לכל המאוחר, בתוך 20 ימים מיום הדיון. על פי הוראות הנוהל, חריגה ממועדים הללו תיעשה במקרים חריגים בלבד ומנימוקים מיוחדים, כאשר על השופט הדן בבקשה לדווח לסגן הנשיא לענייני משפחה בבית המשפט בו הוא מכהן על העיכוב במתן ההחלטה ועל הנימוקים לכך. נשיאי בתי המשפט יערכו מעקב אודות ביצוע הנוהל וידווחו על חריגים למנהל בתי המשפט ולנשיא בית המשפט העליון אחת לשלושה חודשים.  
 
   
פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין מאת יוליה ויינשנקר01/01/2013
בני זוג ביקשו להתחתן, ובטרם הנישואין ביקש בן הזוג לערוך הסכם ממון שיסדיר את יחסיהם במקרה של פרידה, כדי למנוע מצב שבו דורשת בת הזוג חלק מרכושו, כולל הנכסים שקיבל בירושה מאביו המנוח. הצדדים לא הצליחו ליישב את המחלוקות ביניהם, ולא הגיעו לנוסח מוסכם. שני הצדדים טענו כי הופרה הבטחת הנישואין שניתנה להם. השופט קבע כי אין מדובר בביטול חד צדדי של מי מהצדדים אלא בכרוניקה נמשכת של התדרדרות ביחסי הצדדים כאשר רגשות האהבה מפנים את מקומם לאיבה הולכת וגדלה, לחשדנות ולבוז. במקרה כזה, לא ניתן לראות את אחד הצדדים כתמים ואת האחר כקורבן, ויש לקבוע כי אותה "הבטחת נישואין" בוטלה בהסכמה הדדית. "משכך, אין מקום לחייב מי מהצדדים על הנזקים שנגרמו עקב הביטול, ובפרט לא על נזקי עוגמת הנפש שללא ספק חוו שני הצדדים. מאחר שמסתבר שנגזר על הצדדים לשמור על קשר כלשהו בגידול בנם המשותף – איני מוצא הצדקה לחייב מי מהצדדים לשלם כספים לצד השני", קבע השופט. ת"א 11545-05-10 
 
משפחה
   
עיכוב מלאכותי של הליכי הגירושין יחייב את הבעל בדמי מזונות אישה קצובים בזמן מאת יוליה ויינשנקר01/01/2013
האישה טענה כי היא מעוניינת בשלום בית בפני ביה"ד הרבני, למרות שהגישה תביעה למזונות קטין ולמזונותיה שלה, והבעל הגיש תביעת גירושין ותביעה לפירוק השיתוף ברכוש. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מאחר שהיא מנסה לסכל את הגירושים, היא זכאית למזונות אישה הקצובים בזמן. השופט מצא כי הן האישה והן הבעל אינם מעוניים בקיום חיי משפחה, האישה מסרבת באופן מלאכותי להתגרש, בכדי לזכות ביתרונות רכושיים-ממוניים בהליכים המשפטיים, מעבר לחלק שהיתה זוכה לו על פי דין, ובפועל היא זו שעכבה באופן מכוון את ביצוע פירוק השיתוף ואת איזון המשאבים בין הצדדים. השופט שם דגש גם על גילה המבוגר של האישה, העובדה שהיא כמעט לא עבדה מחוץ למשק הבית, רמת החיים הגבוהה שניהלה המשפחה ומשכורתו של הבעל מעבודתו. על סמך שיקולים נקבע כי ראוי לפסוק לאישה מזונות, אך למשך תקופה קצובה בלבד, שכן חיוב במזונות ללא קביעת מועד סיום יכביד יתר על המידה על הבעל, ימנע כל אפשרות לסיום הסכסוך וינציח מצב לא תקין של קשר נישואין הקיים על הנייר בלבד. האישה טענה כי היא מעוניינת בשלום בית בפני ביה"ד הרבני, למרות שהגישה תביעה למזונות קטין ולמזונותיה שלה, והבעל הגיש תביעת גירושין ותביעה לפירוק השיתוף ברכוש. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מאחר שהיא מנסה לסכל את הגירושים, היא זכאית למזונות אישה הקצובים בזמן. השופט מצא כי הן האישה והן הבעל אינם מעוניים בקיום חיי משפחה, האישה מסרבת באופן מלאכותי להתגרש, בכדי לזכות ביתרונות רכושיים-ממוניים בהליכים המשפטיים, מעבר לחלק שהיתה זוכה לו על פי דין, ובפועל היא זו שעכבה באופן מכוון את ביצוע פירוק השיתוף ואת איזון המשאבים בין הצדדים. השופט שם דגש גם על גילה המבוגר של האישה, העובדה שהיא כמעט לא עבדה מחוץ למשק הבית, רמת החיים הגבוהה שניהלה המשפחה ומשכורתו של הבעל מעבודתו. על סמך שיקולים נקבע כי ראוי לפסוק לאישה מזונות, אך למשך תקופה קצובה בלבד, שכן חיוב במזונות ללא קביעת מועד סיום יכביד יתר על המידה על הבעל, ימנע כל אפשרות לסיום הסכסוך וינציח מצב לא תקין של קשר נישואין הקיים על הנייר בלבד. תמ"ש 24331-08-11 
 
משפחה
   
החלת הסדר איזון המשאבים על נכסים חיצוניים שנרכשו לפני הנישואין מאת יוליה ויינשנקר01/01/2013
במסגרת התביעה הרכושית בבית המשפט לענייני משפחה טענה האישה כי הצדדים חיו בשיתוף מלא, ולכן יש להחיל את השיתוף גם על דירת המגורים. עוד נטען כי השניים הסכימו למכור את הדירה ולרכוש דירה אחרת תחתיה באמצעות התמורה שתתקבל מהמכירה ובאמצעות חסכונות משותפים שצברו במהלך השנים. השופט יורם דנציגר קבע כי אומנם הנחת המוצא היא כי דירה שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואים תיוותר בבעלותו המלאה גם במועד התרת הנישואים ולא תיכלל במסגרת איזון המשאבים, אך במקרים רבים ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים על הכנסתם של נכסים אלה לגדר הנכסים המשותפים. אלא שבכל הנוגע לבני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם, כדי להכיר בשיתוף בדירת מגורים שהובאה לנישואים על ידי אחד מבני הזוג, יש להראות "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי, מעבר לעצם קיומם של חיי נישואים משותפים ממושכים. במרבית המקרים, דבר מה נוסף זה הוא השקעה של בן הזוג הלא רשום בנכס, אך כוונת השיתוף יכולה להתבטא גם בהבטחות ובמצגים אקטיביים שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום. נקבע כי כאשר הצדדים התגוררו ברציפות בדירת המגורים שנים רבות, חיו חיי שיתוף והתכוונו לקנות דירה משותפת במקום דירת המגורים, זכאית המבקשת להירשם כבעלת מחצית מהזכויות בדירת המגורים, על אף שזו נרכשה בטרם הנישואים. כמו כן, נקבע כי יש להפריד בין שיתוף רגשי לבין שיתוף כלכלי, ורק במקרים חריגים שבהם הנישואים התאפיינו בדיסהרמוניה מוחלטת מתחילתם עד סופם יהיה מקום לרף ראייתי מחמיר להוכחת שיתוף בנכס חיצוני. בע"מ 1398/11 
 
משפחה
   
אי עריכת בדיקה רפואית לצורך קביעת פרופיל צבאי תוך 30 ימים אינה מחייבת לשחרר את החייל מאת יוסף בן-דוד30/12/2012
בית המשפט העליון נדרש לאחרונה (החלטה מיום 25.12.12) להכריע בפרשנותו של סעיף 12(א) סיפא לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"-1986. העניין נידון ברע"פ 3080/10 סמורגונסקי נ' התובע הצבאי הראשי. המערער הינו אזרח ישראלי אשר לא התייצב מספר פעמים לשירות צבאי. בעבר, הוא נתפס ונידון לשישה חודשי מאסר (מהם חודשיים בפועל), ולאחר שהשתחרר ממעצרו לא התייצב לשירות במשך 6 שנים. לבסוף, המערער נתפס והוגש נגדו כתב אישום. המערער טען כי רשויות הגיוס הפרו את חובתם לפי סעיף 12(א) סיפה לחוק שירות ביטחון, ולא ביצעו לו בדיקות לשם קביעת פרופיל רפואי תוך חודש ממועד גיוסו, בזמן ששהה במאסר. לכן, לשיטתו, בשל הפרת חובה זו מצד רשויות הגיוס, חדל המערער מלהיות חייל בחלוף חודש ימים.ולפיכך – לא ניתן להעמידו לדין בשל היעדרות מן השירות.
 
ביהמ"ש קבע שבמניין הימים לצורך עריכת בדיקה רפואית לפי סעיף 12 לחוק, תבוא גם תקופת שהותו של החייל במעצר או במאסר. קביעה זו למעשה תומכת בטענת המשיב, ומכאן עבר ביהמ"ש לבחון את השאלה השנייה – מה הנפקות של אי עמידה במועד זה? ביהמ"ש קבע כי ההוראה בסעיף 12 סיפה הינה "הוראה מחייבת" שנועדה להגן על זכויות מהותיות של החייל שגויס. על אף זאת, כיום רווחת תפיסת "הבטלות היחסית" שמבחינה בין הפגם בהחלטה המינהלית לבין תוצאתו. הטלת חובה על רשויות הגיוס לשחרר לאלתר כל חייל שבעניינו חלף המועד הקבוע בחוק לביצוע בדיקה רפואית, מבלי לבחון את נסיבות העניין, אינה מתיישבת עם דוקטרינת זו. החלת ה"בטלות היחסית" בנוגע לפגם משפטי בפעולת הרשות תיעשה תמיד על רקע נסיבותיו הפרטניות של המקרה.
 
במקרה שלפנינו: המקרה בא אל פתרונו בהסכמת הצדדים להקלה בעונשו של המערער, ולפיכך ביהמ"ש נמנע מלקבוע מסמרות בשאלת עוצמתו של הפגם והסעד הנגזר ממנו. השופט פוגלמן הוסיף ואמר כי: "במקרים אחרים, החלת דוקטרינת "הבטלות היחסית" תיעשה תוך בחינה מדוקדקת של הפגם בהתנהלות הרשות ושל התנהלותו של יוצא-הצבא, ותוביל למתן הסעד המתאים על רקע כלל נסיבות העניין".
 
 
http://elyon1.court.gov.il/files/10/800/030/m15/10030800.m15.pdf 
משפט ציבוריצבא
   
יש לבטל הכרזה על קרקעות כחקלאיות באם ייעודן שונה לשימושים אחרים מאת מתן בן ישי29/12/2012
לאחרונה קבע ביהמ"ש העליון בעע"מ 1377/12 מדינת ישראל הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים נ' הוועדה לתכנון ובנייה פתח תקווה (19.12.2012) שיש לבטל הכרזה על קרקעות כחקלאיות באם שונה ייעודן מחקלאות לשימושים אחרים. את העתירה במחוזי הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח-תקווה כנגד הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, בכדי שזו תבטל את הכרזתה על קרקעות ברחבי העיר כחקלאיות למרות שייעודן שונה לשימושים אחרים. זאת מכיוון שנפקות הכרזה שכזאת הינה מניעה של היכולת לגבות היטלי השבחה ובנוסף יוצרת מציאות מסורבלת ולא יעילה בכל הנוגע לשינוי תוכנית בקרקע. הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ערערה לביהמ"ש העליון  ושם נקבע שלמרות ההכרזה על הקרקעות כחקלאיות, לאחר ההכרזה אושרו תוכניות אחרות עבור הקרקעות וייעודן שונה למגורים ותעשייה ועל כן יש לבטל את ההכרזהש יוצרת מציאות מסורבלת ומונעת שינוי ושימוש בקרקעות.
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/12013770-o06.htm 
מקרקעין
   
הוראות המיסוי בחוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירות מגורים - הוראת שעה), התשע"א-2011 יוארכו אוטומטית מאת מתן בן ישי29/12/2012
חוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירות מגורים - הוראת שעה), התשע"א-2011 שהוראותיו היו אמורות לפוג בסוף השנה, יוארך אוטומטית עד מאי 2013. הוראת השעה נחקקה בשל העלייה במחירי הדיור בשנים האחרונות ומטרתה הינה להגדיל את היצע דירות המגורים בישראל. במסגרת הוראת השעה ניתנו שיעורי מס רכישה מופחתים לרוכשים של דירת מגורים יחידה, הגדלת שיעורי המס על אלו הרוכשים דירות מגורים להשקעה, הפחתת שיעור מס השבח תחת תנאים מסוימים ומתן שני פטורים נוספים ממס שבח בגין מכירת דירת מגורים. רשות המסים (במסמך מיום 18.12.2012), לאחר התייעצות עם היועמ"ש וועדת הכספים של הכנסת, הבהירה כי תוקפן של הוראת השעה המדוברת לא יפוגו בסוף השנה כפי שהן מנחות אלא יוארכו עד מאי  2013 כלומר הוראות המיסוי הקבועות בהוראת השעה ימשיכו לחול על עסקאות במקרקעין עד 5.5.2013.
 
http://ozar.mof.gov.il/taxes/odaa181212.htm 
מיסים:מיסוי מקרקעין
   
ייתכן כי חוק גיל פרישה אינו חוקתי מאת מיכל מינסקי14/12/2012
בית הדין הארצי לעבודה קבע בע"ע 209/10 ליבי וינברגר ואח' נ' אוניברסיטת בר-אילן כי מתעוררת בעייתיות חוקתית עם פרישה כפויה הנהוגה בעקבותת חוק גיל הפרישה. הוצאת עובד לגמלה באופן כפוי בשל גילו יש השלכות לא מבוטלות על רווחתו וזכויות היסוד שלו, גם כאשר הדבר נעשה במסגרת גיל הפרישה הקבוע בחוק. מנגד, נקבע, קיימים גם שיקולים כלכליים וחברתיים כבדי משקל התומכים בקביעת גיל פרישה אחיד ומוגדר שאינו תלוי ברצונו של העובד. 
לדעת בית הדין, עומד ההסדר בתנאים הראשונים של פסקת ההגבלה. אשר למבחני המידתיות, מתקיים המבחן הראשון של קיום קשר רציונאלי בין האמצעי למטרה, אך קיימים סימני שאלה לא מבוטלים בהתייחס למבחני המידתיות השני והשלישי – קיומו של אמצעי שפגיעתו פחותה ואיזון התועלת מול הנזק.
על אף האמור, הותיר בית הדין כאמור את השאלה בצריך עיון, שכן סבר שעניין מסוג זה ראוי להיות מוכרע ע"י בית המשפט העליון לאור חשיבות החוק והשפעותיו על כלל המשק והחברה.
 
 
http://elyon1.court.gov.il/heb/avoda/AvodaHomePage.htm 
עבודה:בית הדין לעבודהעבודה:זכויות עובדיםמשפט ציבורי:משפט חוקתי:פרשנות חוקתית
   
האם לרשם הוצל"פ סמכות לפתוח תיק שנסגר על ידי רשם הוצל"פ אחר מאת ירום שגן25/12/2012
אחת מהשאלות המרכזיות שהובאו לפתחו של בית משפט השלום בחדרה ברע"צ 42209-09-12 בלישה נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (14.12.2012) הייתה האם לרשם ההוצאה לפועל סמכות לשוב ולפתוח תיק הוצאה לפועל שנסגר על ידי רשם הוצאה לפועל אחר.
תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, מאפשרת לרשם הוצאה לפועל לתקן טעות ובכלל זאת – החייאת הליכים בתיק הוצאה לפועל שנסגר בטעות. בנסיבות העניין בהן תיק ההוצאה לפועל עבר מרשם אחד לאחר, קבע בית משפט השלום בחדרה כי פרשנות לפיה רשם אינו מוסמך לשנות החלטה שניתנה על ידי רשם אחר מחטיאה את כוונת המחוקק: המחוקק ביקש לאפשר לרשמי הוצאה לפועל לשוב ולעיין בהחלטותיהם ובמידת הצורך לשנותן. הואיל וסמכות זו הייתה נתונה בידי רשם ההוצאה לפועל הקודם, הרי שהיא הועברה לרשם ההוצאה לפועל החדש. לבד מהאמור, כל פרשנות אחרת תוביל לתוצאות אבסורדיות, למשל – לא ניתן יהיה לדון מחדש בהחלטות רשם הוצאה לפועל שחדל מלכהן כרשם הוצאה לפועל.
 
 
סדא והוצאה לפועל
   
המועד לבחינת קיומה של עילת תביעה אישית מאת ירום שגן25/12/2012

המבקש הגיש בקשה לאישור כייצוגית כנגד עיריית הרצליה בגין גבייה בלתי חוקית של ארנונה. חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, קובע כי מי שיכול לשמש תובע כייצוגי הוא מי שקיימת לזכותו עילת תביעה אישית. בנסיבות מסוימות, החוק מאפשר לבית המשפט להחליף את התובע הייצוגי באדם אחר, במידה והתנאי בעניין קיומה של עילת תביעה אישית לא נתקיים. העירייה טענה כי המבקש הגיש השגה על החיוב בארנונה, והשגתו נתקבלה. לפיכך, נטען כי אבדה למבקש עילת התביעה האישית ולכן אין לאשר את התובענה כייצוגית. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי ההשגה נתקבלה לאחר הגשת הבקשה לייצוגית, וכי המועד בו יבחן קיומה של עילת תביעה אישית הוא מועד הגשת הבקשה.

תצ (ת"א) 9539-06-12 דוד נוה נ' עיריית הרצליה (ניתן ביום 9.12.2012)

 
 
סדא והוצאה לפועל:תובענות ייצוגיות
   
טובת הקטין לא מחייבת את אמו לוותר על מימוש עצמי מאת יוליה ויינשנקר17/12/2012
בית המשפט לענייני משפחה הכריע בתביעת משמורת של קטין שהתגורר עם אביו ואמו במושב בערבה על רקע רצונה של האם לעבור למרכז הארץ, וקבע אין להתנות את מתן המשמורת לאם בכך שתמשיך להתגורר במושב. הצדדים חתמו על הסכם שקבע את משמורתו של הקטין אצל האם ואת הסדרי הראיה עם האב. משהודיעה האם על כוונתה לחזור לעבור למרכז הארץ דרש האב כי המשמורת תעבור לידיו או שייאסר על האם לעבור למרכז. בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מינה מומחה מטעמו שקבע בחוות דעתו כי מבין שני ההורים, האם היא זו שמתאימה יותר להיות משמורנית. יחד עם זאת קבע המומחה כי רצונה של האם להעתיק את מגוריה למרכז הארץ אינו מקפל בתוכו אומנם רצון לנתק את הקשר בין הקטין לאביו, אך אין ספק שהמעבר יקשה על הקשר ביניהם. השופט ישעיהו טישלר התקשה לקבל את חוות דעתו של המומחה וקבע כי השאלה האם יש צידוק למעבר והאם התנהגותה של האם היתה נאותה אינה רלוונטית להכרעה בסוגית המשמורת, הנקבעת על פי טובת הקטין במצב שנוצר. רצונה של האם לעבור למרכז הארץ היה יותר ממתבקש, ואף עלה לכדי צורך קיומי הכרחי.היתרונות שטומנים בחובם חיים במושב מתגמדים מול הבדידות הקשה, ההתנוונות המקצועית ואי המימוש העצמי והזוגי הכפוי. עוד נקבע כי העיקר הוא שהאם הבינה את הצורך של הקטין לקשר יציב וטוב עם אביו, גם אם הפתרונות שהוצעו אינם אידיאליים מבחינת האב ומטילים עליו מעמסה כספית ופיזית. הודגש בפסק הדין כי עיקרון טובת הקטין הוא עיקרון-על, אך אין משמעות הדבר שיש להתעלם משיקולים אחריו הנוגעים להוריו. תמ"ש 48347-06-11  
 
משפחה
   
בהליכי פונדקאות די בהוכחת קשר משפטי ביולוגי באמצעות אישורים רפואיים וראיות אובייקטיביות אין חובה לבצע בדיקות גנטיות. מאת יוליה ויינשנקר17/12/2012
בתמ"ש 38-12 התקבלה בחלקה תביעת בני זוג ישראלים שביצעו הליך פונדקאות בגיאורגיה. משרד הפנים החליט כי יש לערוך בדיקה גנטית לתאומים כדי לקבוע את הורתם של בני הזוג. אך בית המשפט קבע כי קבע כי בדיקה גנטית אינה הדרך היחידה להוכחת הורות וניתן ליצור קשר משפטי וביולוגי בין בני הזוג לתינוקות על סמך אישורים רפואיים וראיות אובייקטיביות. בתביעה זו נקבעה אבהותו של בן הזוג על התינוקות בלבד, בכל הנוגע לאימהותה של בת הזוג יש לערוך דיון נפרד בהתאם לתנאים למינויה כאפוטרופוסית על הקטינים. עם זאת הותרה כניסתם המיידית של הקטינים והוריהם לישראל. ההלכה למעשה משנה את הנוהל הקבוע במשרד הפנים המחייב לערוך בדיקת רקמות וייתכן שאף הליכי אימוץ על ידי האם. זאת למרות שהצדדים חתמו על חוזה עם הפונדקאית כי הילדים ירשמו כילדיהם של התובעים. התובעים טענו כי הבדיקה תפגע בזכויות היסוד של הקטינים ושלהם ואף אין בה צורך לאור הראיות שהביאו להוכחת הורותם – לרבות אישור רפואי על ביצוע ההפריה, הסכם הפונדקאות ומכתב מבית החולים המאשר כי התובעים הם הוריהם של התאומים וכל הוצאות הלידה שולמו וכוסו על ידם. התובעים צירפו גם חוות דעת לדין הזר בגיאורגיה שלפיהן על פי החוק הגיאורגי, לאם פונדקאית אין זכות הורית על הילוד. השופטת תמר סנונית-פורר קבעה כי בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך אומנם לדון בטענות שהועלו נגד נוהל של משרד הפנים בעניין פונדקאות חו"ל אך בסמכותו לדון בתביעה לאבהות או אימהות. יש להביא בחשבון את זכויות הקטינים וטובתם הספציפית וכן את זכות ההורות של התובעים המהווה חלק מכבוד האדם וחירותו. לגופו של עניין קבעה השופטת סנונית-פורר כי בדיקת רקמות היא אומנם הדרך הטובה ביותר להוכחת ההורות, אך היא אינה הדרך היחידה ואין לדרוש אותה בכל מקרה, אלא יש לבדוק האם הובאו די ראיות להוכחת קשר ההורות גם ללא הבדיקה.  
 
משפחה
   
בית המשפט לענייני משפחה התיר את נישואיהם של זוג גברים מאת יוליה ויינשנקר17/12/2012
הצדדים נישאו בשנת 2004 בקנדה, והחל משנת 2009 הצדדים חיים בנפרד. במסגרת סיום קשר הנישואים בין הצדדים, הצדדים חתמו על הסכם פירוד שקיבל תוקף של פסק דין בביהמ"ש לענייני משפחה. השופט המליץ למשרד הפנים למחוק את הרישום "נשוי" מאחר ואין הליך במדינת ישראל המבטל את מעמדם כנשואים. אך משרד הפנים סירב בטענה כי הסמכות להתיר נישואין מסורה לביה"ד הרבני בלבד. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי הדין הדתי החל בבית הדין הרבני אינו מכיר בנישואים חד מיניים ורואה בהם נישואים בטלים מעיקרם ואף חטא. עמדה זו שוללת את סמכותו של בית הדין הרבני והופכת את תשובת משרד הפנים לבלתי סבירה בעליל. ביהמ"ש לענייני משפחה הוא "הפורום הטבעי" לדון בתביעה, בשל ההלכות הכלליות שגובשו בערכאות האזרחיות בעניין זוגות חד מיניים. ביהמ"ש קבע כי אי התרת הנישואין יש בה כדי לפגוע בחירויות הפרט ובערכים הבסיסיים של צדק ושוויון. תמ"ש 11264-09-12 
 
משפחה
   
איסור על עישון בהצגות תיאטרון מאת נתי פרל12/12/2012
בפסק הדין ע"א 8896/10 עינב אברהמי נ' התיאטרון העירוני חיפה בע"מ ואח', הפך בית המשפט העליון את החלטת המחוזי בחיפה ת"צ 4050-12-09 אברהמי נ ה' תיאטרון העירוני חיפה בע"מ ואח'.

שאלת המחלוקת - "האם חרף הוראת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983, יש מקום לאפשר עישון על הבמה, במסגרת מחזה שבתוכנו נכלל עישון סיגריה, וזאת בגדרי חופש הביטוי."

ביהמ"ש הכריע כי החוק חל באופן גורף, כיוון שלפתיחת פחת לעישון בהצגות תיאטרון עלולות להיות השלכות רוחב שאינן תואמת את כוונת המחוקק.
נאסר על אישון במקומות ציבוריים, לרבות על במות תיאטרון.
 
http://www.avir-naki.com/Verdicts/Verdict%20Avrahami%20vs%20Haifa%20Municipal%20Theatre.pdf 
איכות הסביבה
   
איסור הרחקתם של חסרי בית מן המרחב הציבורי מאת יוסף בן-דוד12/10/2012
פסק דין עקרוני שניתן לאחרונה, אוסר על פקחי העירייה להרחיק "דרי רחוב" מן המרחב הציבורי, למעט במקרים שבהם מתעורר חשש למפגע תבראותי. בנוסף, נאסר על אותם פקחים להחרים ציוד אשר משמש את חסרי הבית לקיום יומיומי.
 
העניין נידון בעת"מ 20761-10-11 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח'. בעתירה יצגה האגודה מספר דרי רחוב אשר עיריית תל-אביב מתנכלת אליהם מאז סיומה של המחאה החברתית (אוקטובר 2011), מנסה לגרום להם לעזוב את המרחב הציבורי ומטרידה אותם על ידי החרמת ציוד אשר משמש אותם לצרכים קיומיים יומיומיים.
השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן קובעת בפסק דינה (החלטה מיום 19.11.12) כי אסור לפקחי עיריית תל-אביב להרחיק את אותם "דרי רחוב" מהמרחב הציבורי, זאת למעט במקרים שמתעורר בהם חשש למפגע תברואתי. השופטת מדגישה כי: "על הקבוצות החזקות בחברה לגלות סובלנות, גם אם יוגבלו במעט מהנאתן מהמרחב הציבורי".
חשוב לציין שהעתירה הוגשה גם כנגד המשטרה - אך להבדיל מקבלת העתירה כנגד העירייה – היא נדחתה. למעשה, העותרים לא העלו טענה ממשית כנגד המשטרה ולא הוכח במקרה זה כי המשטרה מקיימת מדיניות כלשהיא של הרחקת חסרי בית, למעט במקרים של עבירה פלילית או הפרות סדר.
 
לסיום, חייבה השופטת את העירייה בתשלום הוצאות משפט בסף 30 אלף שקלים. הנקודה המעניינת היא שכעת משנדחתה העתירה כנגד המשטרה, הייתה צריכה השופטת לחייב את העותרים בהוצאות המשפט של המשטרה. השופטת נמנעה מחיוב זה וקבעה: "קבוצות מוחלשות בחברה עומדות בפני חסמים רבים במימוש זכויותיהם. למעשה, הדרך היחידה בה הם מצליחים להביא את עניינם לבית המשפט הוא באמצעות אחרים , במקרים רבים גופים כדוגמת העותרת 1, האגודה לזכויות האזרח".
 
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/5469644.pdf 
משפט ציבורי
   
חסיון המידע העיתונאי מאת נתי פרל12/02/2012
ערעור על החלטתו של המחוזי בירושלים בע"ח 35991-12-11 שקיבל את ערעורן של המשיבות על החלטת השלום בירושלים בצ"א 27190-12-11, ובה נפסק כי למידע עיתונאי יש חיסיון ע"פ מבחני הלכת ציטרין. השקפה זו טרם נדונה בבימ"ש העליון.
השאלות שנידונו ב-רע"פ 761/12 מדינת ישראל נ' מקור ראשון ואח': האם יש להכיר בחסיון על מידע עיתונאי, ובאם כן – באיזה מידה יוכר חסיון כזה.
צמצום החיסיון ע"פ הלכת ציטרין עלול לא להגשים את התכלית שלשמה נקבע, ומנגד, הצעת ועדת מעוז מרחיבה את היקפו של החיסיון יתר על המידה.
 ההלכה שהתקבלה: כאשר גילוי מידע עלול להוביל לחשיפתו של המקור, ראוי כי יחול החיסיון.
אולם, החיסיון עלול לסגת מפני אינטרס ציבורי חשוב כמו חקירה לגילוי מבצעי פשע או עוון מהותי.
 
http://elyon1.court.gov.il/files/12/610/007/t05/12007610.t05.htm 
תקשורת
   
הארכת תקופת שעון הקיץ מאת יוסף בן-דוד19/11/2012
הכנסת אישרה לאחרונה בקריאה שניה ושלישית את חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2), התשע"ג-2012. בהחלטתה מיום ה-5.11.12 קבעה הכנסת על הארכתו של שעון הקיץ, כך שהוא יחל לפעול לקראת סוף חודש מארס ויסתיים ביום ראשון הראשון של חודש אוקטובר.
התיקון מעגן את המלצות הועדה המקצועית לבחינת ההסדרים והזמנים הראויים לפעלת שעון הקיץ בישראל, שמינה שר הפנים בחודש פברואר 2011. בראש הועדה עמד מר דוב קהת ואיתו לקחו חלק נציגים מהאקדמיה, נציגי תעשיינים, נציגי עובדים ונציגי משרדי ממשלה שונים.
החלטה זו למעשה מאריכה את תקופת שעון הקיץ ל-193 ימים בשנה (בממוצע) לעומת 182 ימים (בממוצע) לפני התיקון.
 
http://knesset.gov.il/privatelaw/data/18/3/602_3_1.rtf 
משפט ציבורי
   
חובת קופת החולים במימון תרופת ההרצפטין על אף החמרה במחלת סרטן השד מאת יוסף בן-דוד28/10/2012
בית הדין האזורי לעבודה בת"א קבע לאחרונה (החלטה מיום ה-9/10/12) כי קופת החולים המבטחת חייבת לממן למבוטחותיה החולות בסרטן השד את תרופת ה- Herceptin  (להלן: הרצפטין), על אף שחלה החמרה במחלתן, כל עוד תרופת ההרצפטין מביאה להקלה בכאבן ומקלה על תופעות הלוואי.
בית הדין קבע בעניין חב"ר 10470-05-12 מכבי שירותי בריאות נ' נציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות ואח', כי יש לפרש את סעיף 23 לצו ביטוח בריאות ממלכתי (תרופות בסל שירותי הבריאות), התשנ"ה-1995 (להלן: צו התרופות), באופן המתיישב עם תכלית החקיקה ובמיוחד עם פרקטיקת השימוש בהרצפטין. במקרה הנדון, הנתבעת 2 (להלן: המטופלת) לקתה בסרטן שד גרורתי בשנת 2007. במשך השנים נטלה המטופלת ברציפות את תרופת ההרצפטין ולסירוגין את התרופה הכימותרפית (עקב אי סבילות לתרופה). בראשית שנת 2012 חלה הרעה במצבה של המטופלת ועקב כך החליטה התובעת כי היא אינה זכאית להמשך מימון התרופה בהתאם לסעיף 23(א)(3) לצו התרופות. סעיף זה קובע, כי התקדמות המחלה או החמרת המצב הקליני שוללת את המשך השימוש בתרופה. מנגד, טוענות הנתבעות כי יש לפרש את סעיף 23(א)(3) כך שהוא מתיר את שלילת הזכאות לתרופה רק כאשר יש כישלון בטיפול הכולל, משמע, טיפול משולב של תרופת ההרצפטין יחד עם התרופה הכימותרפית. מנגד, כאשר הטיפול בהרצפטין עוזר בהפחתת הכאבים ובהקלה על תופעות הלוואי, אין לראות בכך משום כישלון המביא להפסקת המימון שכן לא לכך התכוון הסעיף האמור. בית הדין קיבל את גישת הנתבעות וקבע כי יש לפרש את סעיף 23(א)(3) לצו התרופות באופן המתיישב עם סעיף 23(א)(2) לצו, עם תכלית החקיקה ובמיוחד עם פרקטיקת השימוש בהרצפטין. לאור כך נקבע כי התובעת חייבת להמשיך את מימון התרופה למטופלת כל עוד מקלה היא על כאביה ועוזרת לעיכוב המחלה וזאת על אף ההחמרה הכללית במצבה.
 
http://www.court.gov.il/NGCS.Web.Site/Decisions/DecisionList.aspx 
משפט ובריאות
   
ניתן להימנע מהרשעתו של תאגיד שנמצא אחראי בפלילים מאת רינה דורפמן26/10/2012
בבקשת ערעור שנידונה בביהמ"ש העליון על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בימ"ש השלום  (רעפ 8487/11 חברת נמלי ישראל- פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל- המשרד להגנת הסביבה). כל שופטי ההרכב (א' רובינשטיין, י' דנצינגר וי' עמית) הסכימו פה אחד כי להוראות הדין שעניינן אי-הרשעה קיימת תחולה גם על תאגיד שנמצא אחראי בפלילים; עד עתה עמדה האפשרות להימנע מהרשעה רק לאדם בשר ודם. לעמדת השופט רובינשטיין, הטעמים להימנעות מהרשעת אדם קיימים גם אצל תאגיד וניתן להימנע מהרשעתו של תאגיד במקרים מיוחדים וכך במקרה דנן.
בפסק הדין התקיימה מחלוקת בין השופטים בשאלה האם הימנעות מהרשעה מחייבת תאגיד בתסקיר של שירות המבחן והאם שירות המבחן הוא הגוף המתאים ליתן צו מבחן על תאגיד. השופטים רובינשטיין ודנצינגר סברו כי לצורך אי הרשעה מחייב הדין הטלת צו מבחן או צו של"צ  וכי שירות המבחן הוא הגוף המתאים לערוך תסקיר מבחן לתאגיד, בניגוד לדעתו החולקת של השופט עמית. בנוסף, חלק השופט עמית על השופט רובינשטיין בשאלה האם ראוי בעבירות של איכות הסביבה להעמיד לדין את התאגיד בלבד ללא מנהליו, בעוד השופט דנצינגר הותיר שאלה זו בצריך עיון.
 
http://elyon1.court.gov.il/files/11/870/084/t03/11084870.t03.htm 
עונשיןתאגידים
   
איסור של ביהמ"ש על חקירה נגדית של עד מומחה ייעשה רק במקרים נדירים מאת ניר לוין26/10/2012
בפסק הדין רעא 5376/12  אפולו אדקס בע"מ נ' אבי סיטבון  עולה השאלה האם על בית המשפט לאפשר חקירה נגדית של עד מומחה הממונה ע"י ביהמ"ש. בבקשת הערעור פונים המבקשים וטוענים כי החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה, שלא להיעתר לבקשת המבקשים לחקור חקירה נגדית את העד המומחה שגויה. טיעונו של ביהמ"ש המחוזי היה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה שבו המבקשים כבר הציגו לעד המומחה שאלות הבהרה, אין להיעתר לבקשתם, הן משום שבאשר לעד הממונה מטעם ביהמ"ש לא מתעוררות שאלות מהימנות והן בשל שיקולי עומס ולוחות זמנים.
השופט סולברג, דן בבקשת הערעור לגופה ופסק כי אף על פי שקיימת סמכות לביהמ"ש לאסור על חקירת עד, הרי שזוהי סמכות שיש לעשות בה שימוש במשורה ובזהירות רבה. הוא טען כי אין לצאת מנקודת הנחה כי חקירה נגדית היא מיותרת, וכי ככלל על ביהמ"ש להתיר שימוש בחקירה נגדית, מלבד מקרים ונסיבות מיוחדות שבגינן ניתן יהיה לחרוג מהכלל. השופט סולברג טען בנוסף כי דווקא בשל החשיבות הרבה שמייחס ביהמ"ש לעדותו של העד המומחה, יש לאפשר לצדדים לאתגר את חוות דעתו במבחן החקירה הנגדית.
 
http://www.ruling.co.il/%D7%A8%D7%A2%22%D7%90-5376-12-%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%95-%D7%90%D7%93%D7%A7%D7%A1-%D7%91%D7%A2%22%D7%9E-%D7%A0.-%D7%90%D7%91%D7%99-%D7%A1%D7%99%D7%98%D7%91%D7%95%D7%9F_381e3a44-ed6f-e7a1-8bb2-519f0fc20123 
ראיות:עדות
   
מוסדות ללא כוונת רווח יחוייבו בתשלום מע"מ בגין פעילות עסקית מאת מתן בן ישי26/10/2012
בע"א 1919/10 מנהל המכס ומע"מ נ' עיריית אשקלון (מיום 27.9.2012) נחלק ביהמ"ש בשאלה אם יש לסווג פעולה של מכירת קרקעות על ידי עיריית אשקלון לאנשים פרטיים, כפעילות עסקית המחייבת תשלום מע"מ או לסווגה כפעילות שלא למטרות רווח שפטורה ממע"מ. למרות ההסכמה על הגדרת העירייה כמוסד ללא כוונת רווח, נקבע ברוב דעות (השופטים עמית ודנציגר, בניגוד לדעתה החולקת של השופטת נאור) שיש לסווג את מכירת הקרקעות הענפה (53 מגרשים) לאנשים פרטיים כפעולה בעלת אופי עסקית החבה בתשלום מע"מ. המחלוקת בין השופטים נגעה להלכה שנקבעה בפסק דין ע"א 767/87 עמותת "בשעריך ירושלים" נ' מנהל המכס ומע"מ לעניין המבחן לקביעת מטרת עיסוקו של הגוף החייב במס וכוונתו להפיק רווחים מפעילותו. השופטת נאור בדעת מיעוט סברה שהפקת רווחים בפועל אינה גורם מכריע וכי יש לבחון את הכוונה שמאחורי הפקת הרווחים ומטרתם הסופית. הפקת רווחים כתוצאה ממכירת הקרקעות מיועדת למימון הפעולות השוטפות של העירייה ועל כן אינה מהווה רווח. מנגד, השופט עמית קבע שמטרת הפעילות נקבעת לא רק לפי הכוונה אלא גם לאור מאפייני הפעילות בפועל ועל כן יש לראות בפעולה של מכירת קרקעות בהיקף רחב על ידי מלכ"ר כפעולה עסקית שלא מאפשרת פטור ממע"מ. ביהמ"ש קיבל את ערעור רשויות המס ושינה את סיווגה של פעילות מכירת הקרקעות על ידי העירייה, לפעילות עסקית נוכח היקף הפעילות והרווח שצמח למלכ"ר.
 
http://elyon1.court.gov.il/files/10/190/019/c05/10019190.c05.htm 
מיסים:מס ערך מוסף
   
הגשת תביעה בסכום קצוב בדיני עבודה מאת ירום שגן
השאלה שעמדה במוקד הדיון ברע"א 29839-10-11 שניידרמן נ' דה סטנלי וורקס בע"מ (מיום 15.10.2012) היא אם אפשר להגיש להוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב, שמבוססת על עילות מתחום דיני העבודה. לאחר שבקשת רשות הערעור על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל נדחתה בבית משפט השלום, דן בה בית המשפט המחוזי בתל אביב כבערעור, וקבע שאין להגיש תביעה מסוג זה כתביעה על סכום קצוב, מהטעמים הבאים: (1) סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בענייני עובד-מעביד נטועה בסעיף 24 לחוק בתי הדין לעבודה. (2) תכלית תיקון 24 לחוק ההוצאה לפועל במסגרתו נוסף סעיף 81א1 העוסק בתביעה על סכום קצוב הינה העברת דיונים בסדר דין מקוצר, לביצוע בהוצאה לפועל. קיים הליך דומה של דיון מהיר בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 31 לחוק בתי הדין לעבודה, ומשכך – יש לפעול במסלול זה. (3) סעיף 27(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) מעניק לנתבע זכות קנויה להתגונן, הן בהליך רגיל והן בהליך מהיר. מנגד, בהליך מכוח סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל על הנתבע להגיש בקשת רשות להתגונן. לו התקבלה עמדת המבקשת בעניין זה, היה בכך משום פגיעה בזכויות הדיוניות של הנתבעים ופגיעה בסמכותו של בית הדין לעבודה.
 
 
סדא והוצאה לפועלעבודה:בית הדין לעבודה
   
שיקולי הממונה על ההגבלים העסקיים בקביעת גובה עיצום כספי מאת שי מרגלית10/11/2012
במסגרת תיקון מספר 13 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 הוסמך הממונה על ההגבלים העסקיים להטיל עיצומים כספיים בגין הפרות שונות של הוראות החוק. כפועל יוצא ועל מנת להשלים את המהלך, פרסמה לאחרונה הרשות להגבלים עסקיים את שיקוליו של הממונה בקביעת גובה העיצום הכספי. זאת בהתאם לסעיף 50ה לחוק על פיו ההחלטה על עצם הטלת העיצום הכספי וקביעת שיעורו מסורים לשיקול דעתו של הממונה, אשר מתוחם אך בפרמטרים כלליים. ראשית, הממונה יטה ככל שההפרה נמשכה על פני זמן רב, להטיל עיצום כספי גבוה בהשוואה להפרה דומה אשר נמשכה זמן קצר יותר. שנית, מידת הפגיעה שההפרה עלולה הייתה לגרום לתחרות תהא פרמטר מרכזי בהערכת חומרתה, וזאת לאור תכליתו של החוק. שלישית, בהפרות חוק בהם מעורב יותר מגורם אחד, ישקול הממונה את חלקו היחסי של המפר בהפרה בגינה הוא מבקש להטיל עיצום. רביעית, מקום בו המפר הפר בעבר את חוק ההגבלים העסקיים יטה הממונה להשית עיצום כספי גבוה יותר. חמישית, הממונה יביא במניין שיקוליו לקביעת גובה העיצום את יכולתו הכלכלית של מפר שהוא יחיד. בתוך כך, יתחשב הממונה בנסיבות אישיות חריגות המצדיקות כי לא יוטל על המפר מלוא סכום העיצום שהיה מוטל עליו אלמלא קיומן של אותן נסיבות. שישית, לגבי מפר שהינו תאגיד, יטה הממונה שלא להטיל עיצום כספי לגביו קיים ספק כי כתוצאה מהטלת העיצום לא יוכל המפר לפרוע את חובותיו ופעילותו העסקית תופסק.  
 
בנקאות
   
חוק הבנקאות - תיקוני חקיקה מאת שי מרגלית10/11/2012
לאחרונה אושרו בקריאה שנייה ושלישית עדכוני חקיקה לחוק הבנקאות (תיקוני חקיקה) התשע"ב-2012, אשר נדרשו בעקבות כוונתה של המדינה למכור את החזקותיה בבנק לאומי לישראל בע"מ. תיקוני החקיקה מעדכנים את השינויים שהוכנסו בתיקון מספר 13 לחוק הבנקאות (רישוי), שם נקבעו הוראות אשר הרחיבו את הפיקוח על תאגידים בנקאיים, בין היתר באמצעות הגברת הפיקוח על המחזיקים באמצעי השליטה באותם התאגידים. במסגרת בחינה נוספת של הוראות תיקון מספר 13 לחוק הבנקאות (רישוי) התשמ"א-1982 עלה הצורך לערוך מודיפיקציה בהוראות החוק מקום בו אין בתאגיד הבנקאי גרעין שליטה. בתוך כך, נדרש לאזן בין זכותם של המחזיקים באמצעי השליטה להציע מועמדותם לכהונה כדירקטורים ולפעול לבחירתם, לבין הרצון למנוע שליטה בפועל בתאגיד הבנקאי ללא קבלת היתר לפי סעיף 34(ב) לחוק הבנקאות.  
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/9C4E3838-48B0-4C1A-8CE5-579DCC6EEC49/34493/2346.pdf 
   
גמול לתובע מייצג מהווה הכנסה שמקורה בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי מאת רן המר22/09/2012
חיים קרן הגיש תביעה ייצוגית נגד סלקום וזכה, במסגרת הסכם פשרה, בסכום של כ-600 אלף שקלים, כגמול עבור פועלו כתובע מייצג. טענתו של קרן הייתה שאין למסות את הזכייה, על פי פקודת מס הכנסה, שכן הגמול מהווה תקבול ללא מקור שהינו כולו או רובו כ'פרס'. ביהמ"ש המחוזי דחה את עמדתו של קרן ומכאן הערעור. בע"א 1834/07 קרן נ' פקיד שומה גוש דן, בית המשפט העליון נדרש לשאלה כיצד יש למסות גמול שנפסק לתובע מייצג. נקבע כי מדובר בהכנסה "פירותית" במהותה, אשר ניתן לסווג לאחד מקורות ההכנסה המצויים בסעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה. הסיווג נעשה באמצעות מתן משקל למבחן העל, מבחן הנסיבות האופפות את העסקה. בעזרת המבחן, ולאחר בחינת יסודותיו של מוסד התובענה הייצוגית, נקבע כי עיקרו ותפקידו של התובע המייצג הינו מעין יזמי. זאת מפני שתפקידו מחייב לשאת בהוצאות, בסיכונים ובטרחה והוא עושה זאת במטרה להפיק רווח כלכלי. הגוון העסקי בפעולתו של תובע נלמד, בנוסף, על רקע בחירתו לממש את ההזדמנות העסקית שנקרית בדרכו, בדמות קיומה של עילת תביעה. משכך, נקבע כי הסיטואציה בה תובע מייצג מקבל גמול עבור פועלו מתאפיינת באוריינטציה עסקית, וככזו יש לסווגה ולמסותה כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.  
http://elyon1.court.gov.il/files/07/340/018/w21/07018340.w21.pdf 
מיסיםמיסים:מס הכנסה
   
במסגרת דיני המס רווח חשבונאי משערוך הון אינו יכול להימצא כמקור לדיבידנד מאת רן המר22/09/2012
שאלת הדין החל על הכנסות שהיו לבעלי מניות מחברת סער שמירה. בחברת סער שמירה, בוצעה חלוקה על בסיס שערוך נכסי הון החברה (תוספת התאמה) המבוסס על חישובים חשבונאיים של רווחים משנים קודמות על בסיס נומינאלי. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה, לפיה, יש למסות רווחים אלו כרווחי דיבידנד ועל כך הערעור. בע"א 8500/10 פרל נ' פקיד שומה ירושלים, ביהמ"ש העליון פסק, לראשונה, בהקשר לשאלת אופן סיווגו לצרכי מס של דיבידנד שחולק על בסיס שערוך נכסי הון. שאלה זו טרם הוכרעה בפסיקה וניתן היה למצוא גישות סותרות. גישה אחת מבססת את פרשנות המונח "דיבידנד" בפקודה על אופן הגדרתו בחוק החברות וקובעת (על פי מבחן הרווח) כי סכום שחולק שלא מתוך הרווחים אינו יכול להיות דיבידנד. לעומת זאת, גישה אחרת קובעת כי ניתן למסות התעשרות של בעל מניות מחלוקה, אף אם לצרכי דיני החברות לא מדובר כלל בדיבידנד. לגישת בית במשפט העליון, יש לשאוף להאחדה של מערכות הדינים מבחינה מהותית, ככל שניתן, כך שדיבידנד לעניין מיסוי הוא דיבידנד כהגדרתו בחוק החברות. לפי גישה זו יש לקבוע כי כל רווח חשבונאי משערוך הון אינו יכול להימצא, במסגרת דיני המס, כמקור לדיבידנד. לפיכך נקבע, כי סכום ששולם לבעל מניות במזומן מהחברה כפוף למס, כתלות באופיו. אם מדובר בסכום שחולק מתוך רווח של החברה יש למסותו כדיבידנד, אך אם מקור הסכום בהון העצמי של החברה יש למסותו כרווח הון, בדומה לרכישה חוזרת של מניות. לעניין השאלה כיצד ניתן להבחין בין רווח פירותי (בדמות דיבידנד) לרווח הוני, נקבע כי הסיווג יקבע על ידי פקיד השומה ונטל ההוכחה שנפלה שגגה בסיווגו יהיה מוטל על הנישום.  
http://elyon1.court.gov.il/files/10/000/085/h09/10085000.h09.pdf 
מיסים
   
זהות הזכאי להחזר מס בגין החלה רטרואקטיבית של נקודות זיכוי הוא העובד ולא המעביד מאת רן המר27/11/2011
ביום 3.4.2006 התקין שר האוצר, בהתאם לסמכותו, את כללי מס הכנסה (נקודות זיכוי לתושב חוץ זכאי)(הוראת השעה), התשס"ו-2006. בס' 3(ב) לכללים נקבעו נקודות זיכוי ונקבע כי הכללים יחולו באופן רטרואקטיבי גם על הכנסה של "תושב חוץ זכאי" שהופקה בשנים 2003-2005. העותרות, חברות אשר ניכו מס במקור ממשכורות העובדים הזרים אותם העסיקו, ביקשו לקבל החזר מס, בהתאם להכרה הרטרואקטיבית בנקודות הזיכוי. את טענתם ביססו החברות על כך שהסכמי העבודה שכרתו נקבעו לפי "משכורת נטו" ועל כן הם אלו שנשאו בנטל המס בגין הכנסת העובדים. רשות המיסים דחתה את הבקשות בעומדה על כך שהזכאות להחזר המס, בעקבות ההכרה הרטרואקטיבית בנקודות הזיכוי, היא של העובד ולא של המעביד. בבג"ץ 1631/08 ניצנים נ' רשות המיסים (טרם פורסם, ניתן ב-23.11.2011) דחה בית המשפט העליון את העתירות. בית המשפט קבע, מפי השופט י' דנציגר, כי פקודת מס הכנסה קובעת הוראות הנוגעות לחבות במס, לחובת ניכוי המס במקור ולאופן חישוב המס. לצד הוראות אלה, נקבע בסעיף 160(א) לפקודה מנגנון להשבת כספים שנגבו ביתר ע"י רשות המיסים. בית המשפט קבע כי ההסכמה על "משכורת נטו" אינה משנה מהוראות סעיף 160 לפקודה באשר לזהות הזכאי להחזר מס ששולם ביתר. כאשר צדדים מתקשרים בהסכם לתשלום "משכורת נטו", זהות החב במס בגין ההכנסה כלפי רשות המיסים על פי דין אינה משתנה והיא נותרת חבות של העובד. חבותו של המעביד כלפי העובד לשמור על שיעור סכום הנטו המועבר לו והעברת הכספים לרשויות המס הנעשית בגין הכנסת עובד אינה מעבירה את החבות במס למעביד. בית המשפט מציין כי אין בפסיקתו לפסול את האפשרות כי המעביד עשוי ליהנות משינויים בשיעור המס החל על הכנסתו של העובד, אלא רק כדי לקבוע כי טענה זו יפה במישור יחסיו עם העובד אך לא מקימה לו חזית ישירה מול רשויות המס. 
http://elyon1.court.gov.il/files/08/310/016/w20/08016310.w20.pdf 
מיסיםמיסים:מס הכנסה
   
חוק לשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) מאת רן המר12/10/2011
ביום 6.12.2011 חוקק בכנסת החוק לשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), התשע"ב- 2011. מרבית התיקונים לחוק נוגעים למס הכנסה על יחידים ועל חברות ולמס שבח במכירת זכות במקרקעין. החוק החדש ביטל את הפחתת המס על יחידים ועל חברות כפי שנקבע בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנת 2009 ו-2010). משמעות הביטול היא שמס החברות יגדל בשנת 2012 ל25 אחוזים ולא יפחת לשיעור של 18 אחוזים, כפי שהיה צפוי בחוק הקודם. בחוק נקבעה הגדלת שיעור מס הכנסה על מדרגת המס העליונה (הכנסה הגבוהה מ40,790 ₪ לחודש) מ44 ל48 אחוזים, הגדלת שיעור המס על יחידים שאינם "בעל מניות מהותי" בגין הכנסות מריבית ודיבידנד ל25 אחוזים והעלאת שיעור המס על רווח הון ומס שבח במכירת נכסים שנרכשו לפני אפריל 1961. כמו כן, החוק החדש קובע מתן שתי נקודות זיכוי לאבות לילדים עד גיל שלוש ומתן מענק מוגדל, במסגרת מס הכנסה שלילי לאם עובדת ולאב חד הורי. תיקון מרכזי נוסף נוגע להגדלת שיעור מס השבח במכירת זכות במקרקעין, שיעור המס המרבי בגין התקופה שמיום ה1.1.2012 ואילך יחול בשיעור מוגדל של 25 אחוזים, ולא 20 אחוזים כפי שחל היום. לצד השינוי בשיעור מס השבח, ביטל החוק את החובה שחלה על קונה נכס מקרקעין לשלם חלק מכספי הרכישה כמקדמה לרשויות המס בגין מס השבח החל על המוכר. 
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/AE6F66B6-1FFC-4979-B51D-91E6CB6A549A/31882/2324.pdf 
מיסיםמיסים:מס הכנסהמיסים:מיסוי מקרקעין
   
במקרים בהם לא חלה התעשרות בצד היטל השבחה והתכנית המשביחה פקעה, תקום חובת השבה לנישום מאת רן המר21/09/2012
בעלי קרקע, התקשרו עם חברה בהסכם קומבינציה לחכירת קרקע לבניית מלון דירות. החברה קידמה תוכנית מתאר מקומית ששינתה את יעוד הקרקע באופן שיאפשר את בניית המלון ובשל אישור התוכנית, נדרשו בעלי הקרקע לשלם היטל השבחה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. לאחר שנים, פגה תוכנית המתאר מבלי שהוצע היתר בנייה ומבלי שבוצעו עבודות בניה בקרקע. בעלי המקרקעין תבעו את החזר היטל ההשבחה ששילמו לרשות. תביעתם התקבלה בבית המשפט המחוזי ומכאן הערעור. בע"א 2761/09 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נגד הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים בית המשפט העליון דן בשאלת חובת ההשבה של היטל השבחה ששילם, כדין, בעל מקרקעין לרשות, בנסיבות שבהן פג תוקפה של תוכנית המתאר שמכוחה נגבה ההיטל. נקבע בעבר כי אירוע המס המקים חבות בהיטל הוא מעשה ההשבחה המתרחש עם אישור תוכנית מתאר שהשביחה את המקרקעין. במקרה הנידון, למרות שקמה חבות וההיטל שולם, תוקפה של התכנית פג מבלי שהייתה התעשרות בפועל. בית המשפט קבע כי היטל השבחה מוטל כל אימת שבעל קרקע התעשר מהפעולה התכנונית של הרשות, וכאשר לא מתרחשת התעשרות, כמו במקרה הנדון, יש להורות לרשות על השבת ההיטל לנישום. קביעתו של בית המשפט נשענת על התכליות העמודות ביסוד גבייתו של היטל השבחה, השומטות את הבסיס לגבייתו בהעדר התעשרות ועל התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, הכוללת אפשרות של השבת היטל שבוטל בדיעבד. בנוסף, נקבע כי ניתן להגיע למסקנה דומה דרך חוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן בנסיבות בהן לא הייתה התעשרות של הנישום, הותרת כספי ההיטל בידי הרשות היא בבחינת קבלת טובת הנאה שלא על פי זכות שבדין.  
http://elyon1.court.gov.il/files/09/610/027/b08/09027610.b08.pdf 
מיסיםמיסים:מיסוי מקרקעין
   
כאשר לנכס מקרקעין ריק יש מספר שימושים אפשריים על פי דין יש לסווגו לצורך חיוב בארנונה בהתאם לשימוש הזול ביותר מאת רן המר21/09/2012
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר דחה עתירה מנהלית, שהגישה חברה פרטית, על מנת למנוע מעיריית תל אביב-יפו מלנקוט הליכי גביית ארנונה בעניינה. בבעלות החברה נמצא בניין ששוכריו השונים נשאו בתשלומי ארנונה לעירייה. בעקבות דרישת העירייה לחידוש חזית הבניין, החלה החברה בעבודות שיפוץ בנכס. במהלך השיפוצים, בזמן שהבניין אינו מאוכלס, הוצאו דרישות לתשלום ארנונה על הנכס. החברה התנגדה לדרישות התשלום בטענות שונות. בין היתר, נטען כי יש לשנות את סיווג הבניין מ"משרד", סיווג אשר תאם את השימוש האחרון בנכס לסיווג של "תעשייה ומלאכה", שהוא הסיווג התואם את ייעודו התכנוני של הבניין (בסיווג השני חל תעריף ארנונה נמוך יותר). הממונה על הגבייה בעירייה קיבל את הטענה ושינה את סיווג הנכס החל ממועד ההשגה, אך לטענת המערערת יש להחיל את השינוי בסיווג לכל התקופה בה עמד הנכס ריק. בעע"ם 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נגד עיריית תל אביב-יפו (טרם פורסם, ניתן ב-4.9.12), בית המשפט העליון פסק, לראשונה, כי כאשר לנכס ריק יש מספר שימושים אפשריים על פי דין, יש לסווגו, לצורך חיובי ארנונה, בהתאם לסיווג הזול ביותר מבין השימושים הללו. נקבע לא אחת בעבר, כי המבחן העיקרי בעת סיווג נכס, לעניין קביעת תעריף ארנונה, הוא מבחן השימוש בפועל שנעשה בו. אך כאשר עומד נכס ריק, מבחן השימוש בפועל לא מועיל. במצבים אלו בית המשפט קבע כי ניתן ללמוד הן מהשימוש האחרון הנעשה בנכס והן מייעודו התכנוני, כאשר ככלל יש לסווג נכס ריק על פי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים על פי דין. לפיכך, נקבע כי נכון יהיה לסווג את הבניין כ"תעשייה ומלאכה" לכל התקופה שעמד ריק. קביעה כזו מתחשבת במצבו של הנישום, שאינו מפיק מן הנכס תועלת כלכלית, אך מדרבנת אותו לנצל את הנכס, שכן הוא עדיין משלם בגינו ארנונה.  
http://elyon1.court.gov.il/files/10/040/088/b04/10088040.b04.pdf 
מיסיםמיסים:ארנונה
   
תיקון מספר 19 לחוק החברות - הרפורמה בסעיף 350 לחוק מאת שי מרגלית09/11/2012
לאחרונה אושר בקריאה שנייה ושלישית תיקון מספר 19 לחוק החברות התשנ"ט-1999, אשר קובע הסדרים שנועדו להתמודד עם בעיית הנציג שנוצרת בחברות המנפיקות אגרות חוב בין המשקיע הפרטי, המשקיע המוסדי והתאגיד המנפיק. בעיית הנציג נובעת, הן מהפיזור הרב של בעלי אגרות החוב והן מכך שחלק ניכר מאיגרות החוב מוחזק בידי משקיעים מוסדיים, אשר לפניהם עומד מערך תמריצים שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם עניינו של המשקיע הפרטי. תיקון 19 הינו נדבך נוסף במהלך רחב של המחוקק להתמודד עם הקשיים הייחודיים בתאגידים המנפיקים אגרות חוב. כאשר לתיקון הנוכחי קדמו תיקונים 17 ו-18, שהחילו כללי משטר תאגידי על חברות המנפיקות אגרות חוב וחייבו מינוי נאמן מקום בו החברה מבקשת לשנות את מערך הזכויות של נושיה בהסדר חוב לפי סעיף 350 לחוק החברות.    
תכליתו של התיקון, הינה מחד גיסא לסייע לצדדים במשא ומתן לקבל החלטה מושכלת בנוגע לאישורו ומאידך גיסא להקנות לבית המשפט כלים סטטוטוריים יותר אפקטיביים להתערבות בהליך גיבוש ההסדר. תיקון 19 משיג את תכליתו באמצעות עריכת רפורמה משמעותית בסעיף 350 לחוק החברות, במסגרתה נקבעו שתי הוראות מרכזיות. האחת, קובעת כי שומה על בית המשפט להורות על קיום אסיפה נפרדת לנושים להם עניין משותף המובחן באופן מהותי מעניינם של יתר הנושים. בתוך אימץ המחוקק באופן חלקי בלבד את הנוהג אשר השתרש בפסיקה, המורה על סיווג הנושים לאסיפות סוג בהתאם לסולם הנשייה הקנייני. שנית, המחוקק אימץ לראשונה את עיקרון הכפייה, שמקורו ב-Chapter 11 האמריקאי, אשר מקנה לבית המשפט את הסמכות לכפות הסדר על אסיפות נושים המתנגדות לו. זאת בכפוף לשני תנאים, הראשון מחייב כי לכל הפחות מחצית מערך הנשייה המצטבר בכל אסיפות הסוג אישר את הסדר החוב. התנאי השני דורש שבית המשפט ישתכנע, על בסיס הערכת שווי של מומחה מטעמו, כי ההסדר הוגן וצודק ביחס לאסיפות הסוג אשר התנגדו לו. בדרך זו, שואף המחוקק להגביר את הביקורת השיפוטית על הסדרי החוב ולמנוע התנהלות סחטנית.
 
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/531D1ECF-6AC5-439C-9FB2-7A27C03C3175/36800/2368.pdf 
תאגידים
   
היעדר מגורים משותפים אינם מהווים עילה לכשעצמה לשלילת גמלה מאת ענבל בורוש
בית הדין לעבודה קבע, בפסק דין ע"ב (ת"א) 10015/09 אלמונית  נ' עיריית תל אביב יפו (טרם פורסם, 28.10.2011), כי אלמנה אשר עזבה את מגורי בעלה בשל אלימות שהפגין כלפיה, זכאית לקצבה על-פי חוק הגמלאות. בית הדין פסק כי אין בהיעדר מגורים משותפים כשלעצמם כדי לשלול את הזכאות לקצבה על-פי חוק הגמלאות. המבחן לזכאות של האלמנה בהעדר מגורים משותפים הוא, האם היה בין האלמנה לבין הזכאי לגמלה שנפטר מצב של "פרידה של קבע" על-פי סעיף 38(ג) לחוק הגמלאות.
 
פסיקה קודמת דנה במבחני הבארת המושג "פרידה של קבע" אך לא נקבע מבחן ברור וחד משמעי לכך. בית הדין לעבודה בחן אם נתקיימה "פרידה של קבע" על יסוד מכלול נסיבות המקרה. וקבע כי במקרה הניתוק הפיזי והכלכלי היה עקב נסיבות שאינן תלויות בתובעת (אלימות הזכאי שנפטר), ולכן אין לראות בכך "פרידה של קבע" השוללת את זכותה של התובעת לקצבת שאירים.
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/avoda/A-09-10015-11.htm 
משפחה
   
קביעת היקף תחולתו של חוק פינוי בינוי (פיצויים) תשס"ו-2006 על מקרקעין שלא הוכרזו כמתחם פינוי-בינוי מאת ענבל בורוש
התובעים והנתבעת הם בעלי יחידות דיור בבניין הבנוי על מגרש בגבעתיים. התובעים, מבקשים לבצע עסקת פינו-בינוי במגרש וכפועל יוצא מכך לזכות בדירות חדשות וגדולות יותר. הנתבעת עוסקת בקבלנות בניין, ומסכימה עקרונית לביצוע העסקה, אולם מתנה זאת בכך שייוחד לה תפקיד הקבלן בעסקה. התובעים אינם מעוניינים בכך. בשל התנהלות הנתבעת וסיכול העסקה על ידה, עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בנזק הכספי שנגרם להם עקב כך. הנתבעת טוענת שחוק פינוי בינוי (פיצויים) תשס"ו-2006 לא חל בעניינם כיוון שהמגרש לא הוכרז כמתחם פינוי-בינוי על פי החוק. לכן, לטענתה, אין עילה לתובעים לקבל פיצויים ממנה.
 
בית המשפט, בפסק הדין ת"א (ת"א) 173473-09 יצחקי נ' בנה לי (טרם פורסם, 16.05.2012), קבע כי תכליתו של חוק פינוי-בינוי הייתה ליצור מערכת נורמטיבית מיוחדת, שנועדה לפתור בעיה ספציפית, במתחמי פינו-בינוי שהוכרזו ככאלו על ידי הממשלה ובאלה בלבד. מכאן ששתיקתו של החוק לגבי מתחמים שלא עונים להגדרה של "מתחם פינוי-בינוי" לפי החוק, משמעותה היעדר הסדר ולא הסדר שלילי. החוק לא התכוון בשתיקתו, לנקוט עמדה נורמטיבית לגבי שטחי קרקע אחרים, שניתן לעשות בהם עסקאות של פינוי-בינוי ואשר לא הוכרזו כמתחמי פינוי-בינוי על ידי הממשלה.
מכאן, השופט יאיר דלוגין, אשר נתן את פסק הדין, התיר תחולת מערכות נורמטיביות המצויות מחוץ לחוק פינוי-בינוי וקיבל את תביעתם של הדיירים מכוח הפרת דוקטרינת תום הלב, הפרת סעיפים 14 ו-30(א) לחוק המקרקעין המהווה עוולה מסוג של הפרת חובה חקוקה לפי ס' 63 לפקודת הנזיקין.
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/shalom/SH-09-173473-379.htm 
קניין
   
תחולת הוראת סעיפים 19(ג)(1) ו-19(ג)(2) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 מאת ענבל בורוש
התובעים בפסק הדין עש"א (רשל"צ) 33614-07-10 דיבון נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, (טרם פורסם, ניתן ב- 07.03.2012) ביקשו להחיל את הוראת סעיפים 19(ג)(1) ו-19(ג)(2) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, ולקבל פטור מהיטל השבחה למספר דירות אשר נבנו על אותה חלקה. בקשה זו התקבלה.
 
בית משפט השלום קבע כי הפרשנות שיש לתת לסעיפים אלו הינה כי כל בעל זכויות בחלקת רישום אחת  יהא זכאי לפטור לגבי דירת מגורים אחת בשטח של עד 140 מ"ר באותה חלקה. במידה וישנם מספר בעלי זכויות בחלקת רישום אחת, יהיו זכאים לפטור בנפרד. כל זכאי לפטור יגיש את הבקשה לגבי דירתו שלו. זאת לפי נוסחו הנוכחי של הסעיף ובתנאי שמקיים את תנאי הסעיף והגבלות ספציפיות נוספות שנקבעו בפסיקה. החלטה זו עומדת בקנה אחד עם מטרות ותכלית החוק לצדק חלוקתי מצד אחד ושיקולי מדיניות וטעמים סוציאליים מצד שני.
 
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/358067.pdf 
קניין
   
הרחבת ההלכה בדבר בנייה בלתי חוקית מאת ענבל בורוש
בית משפט השלום, בפסק דין עש"א (פ"ת) 16103-02-10 הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקוה נ' כהן (טרם פורסם 8.11.2011), הרחיב את ההלכה הקיימת בפסק דין כסלו נ' חברת רכבת ישראל בע"מ. דובר בערעור שהגישה הוועדה המקומית לתכנון ובניה בפתח תקוה, על הכרעת שמאי בנוגע למקרקעין שהמשיב היה בעל זכויות בהם.
 
על-פי ההלכה הקיימת, בנייה בלתי חוקית או שימוש בלתי חוקי במקרקעין לא יקנה זכות לפיצוי בגין הפקעתו. כך, הרחיב בית המשפט, כי בנייה בלתי חוקית או שימוש בלתי חוקי במקרקעין גם לא יקנה כל יתרון אחר, לרבות הקלה בנטל היטל ההשבחה. ככלל, לא תיחשב בניה ללא היתר או שימוש שאינו עולה בקנה אחד עם ייעודם התכנוני של המקרקעין, כמגדילים את שוויים הקודם של אותם מקרקעין ומקטינים את שיעור ההשבחה עקב אישורה של תכנית חדשה.
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/shalom/SH-10-02-16103-305.htm 
קניין
   
צמצום תחולת סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל בהקשר של פינוי מושכר מאת ענבל בורוש
פסק הדין ת"א 26621-09-11 שטיין נ' פרץ, תק-של 2011(4) 36937 (2011) עסק בתביעת פינוי מושכר מכוח פרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התובע השכיר את דירתו לשלושת הנתבעות, תקופת השכירות הסתיימה והן סרבו להתפנות או להמשיך לשלם על השימוש בדירה. על כן, הורה בית המשפט לנתבעות לפנות את הדירה. 
בית המשפט דן בהחלת סעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 הקובע שלא תוגש בקשה לביצוע פסק דין אלא לאחר שחלף המועד שנקבע לביצועו בפסק הדין, ואם לא נקבע מועד כאמור, לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין. החלת סעיף זה בתביעות פינוי מושכר פוגעת במהירות וביעילות של ההליך. לכן, פירש בית המשפט את כוונת המחוקק כך שהתכוון שסעיף 6(ב) מתייחס לפסק דין כספי שניתן כנגד החייב ושאין כוונה שפרק הזמן האמור יחול במקרה של ביצוע פסק דין לפינוי או לסילוק יד.
 
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/5037858.pdf 
קניין
   
קביעת סמכות בית המשפט השלום למתן סעד עשה להריסת מבנה מאת ענבל בורוש
בית משפט השלום קבע בפסק דין ת"א (חדרה) 5331-07-10 יונס נ' יונס, תק-של 201 (2011), שבסמכותו לפסוק סעד של צו עשה להריסת מבנה. נושא המחלוקת בפסק הדין היה הקמת בניין מגורים ללא היתר בנייה וללא הסכמה, המגיע עד לגדר המשותפת של שני הצדדים. סמכות בית משפט השלום נקבעת באופן ענייני בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט וכוללת דיון בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין.

קביעה זו ניתנה חרף קביעת בית המשפט העליון בפסק בעניין אלגריה נ' אברמוב, שקבע כי תביעה להריסת חלק במקרקעין הינה בסמכות בית המשפט המחוזי. זאת משום שאין מדובר בשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס. הלכה זו הייתה נתונה לביקורת רבה ובפסק הדין יונס בית משפט השלום אבחן את ההלכה בכך שקבע סמכות לעצמו בשל מגמה של הרחבת סמכותו של בית משפט השלום ובשל הכרה של הנתבע בסמכותו של בית משפט השלום בעניינו.
 
http://www.nevo.co.il/psika_html/shalom/SH-10-07-5331-566.htm 
קניין
   
תיקון מספר 50 לחוק ניירות ערך מאת שי מרגלית09/04/2012
לאחרונה אושר בקריאה שנייה ושלישית תיקון מספר 50 לחוק ניירות ערך התשכ"ח-1968, שמטרתו להסדיר את מוסד הנאמן לאגרות החוב. החוק מחזק את מעמדו של הנאמן, וקובע שבמסגרת תפקידו עליו לוודא כי הגוף המנפיק ממלא את התחייבויותיו כלפי מחזיקי אגרות החוב. כמו כן התיקון קובע תקופת מינימום של שנתיים לכהונת הנאמן הראשון וזאת בכדי להבטיח אחידות בפרסום הדוחות השנתיים הראשונים. בנוסף, התיקון מבקש לקבוע מנגנון אשר מגלם בחובו איזון בין הצורך להקנות יציבות למוסד הנאמן בחברות המנפיקות אגרות חוב לאור החשיבות הציבורית, לבין האפשרות להחליף את הנאמן מקום בו הוא אינו מבצע את תפקידו כהלכה. תיקון מספר 50 לחוק ניירות ערך מצטרף לתיקונים 18 ו-19 לחוק החברות שמטרתם להגדיר את תפקיד הנאמן בהסדרי חוב.  
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/2CC1EE0E-4ED0-4CD8-AC75-20DD224D10EF/37252/2381.pdf 
ניירות ערך
   
תיקון מספר 18 לחוק החברות - מינוי נאמן בהסדרי חוב מאת שי מרגלית09/04/2012
לאחרונה אושר בקריאה שנייה ושלישית תיקון מספר 18 לחוק החברות התשנ"ט-1999, אשר תכליתו לסייע במשא ומתן לגיבוש הסדר חוב, מקום שבו חברה המנפיקה אגרות חוב נקלעה לקשיים כלכליים המעמידים בספק את הסולבנטיות של החברה. התיקון קובע כי גיבוש הסדר חוב ילווה על-ידי נאמן מטעם בית המשפט, אשר יסייע לצדדים בניהול המשא ומתן ולבסוף יכין חוות דעת אודות כדאיותו של הסדר החוב המוצע, שתשמש את בית המשפט בבואו לאשר את ההסדר מכוח סעיף 350 לחוק החברות.
מטרתו של התיקון להתמודד עם בעיית הנציג ועם ניגודי העניינים הייחודיים לשוק אגרות החוב, המורכב מקונצרנים המנפיקים אגרות חוב בשוק הון ריכוזי, משקיעים פרטיים מבוזרים וגופים מוסדיים המרכזים נתח משמעותי משוק אגרות החוב. כאשר בנוגע לאחרונים, בעיית הנציג אך מתחדדת לאור הבעייתיות שבמערך התמריצים העומד לפניהם, אשר בהכרח אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס של המשקיע הפרטי. לא למותר לציין כי תיקון 18 מצטרף לתיקון 17 לחוק החברות שהחיל הסדרים של משטר תאגידי אף כלפי חברות המנפיקות אגרות חוב. 
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/531D1ECF-6AC5-439C-9FB2-7A27C03C3175/36800/2368.pdf 
תאגידים
   
רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי נ' ממן - עיגון שיטת היוון תזרים המזומנים לעניין הערכת שווי חברות מאת שי מרגלית09/02/2012
בית המשפט איחד שלוש בקשות ערעור, הנוגעות לשיטה הראויה להערכת שווי חברות, אשר קדמו להחלטה התקדימית של פסק הדין עצמון, שהחיל את שיטת היוון תזרים המזומנים (DCF). שיטה זו, קובעת כי שוויה של החברה נאמד בהתאם לערך הנוכחי של נכסיה בנוסף להיוון תזרים המזומנים העתידי, כתלות בהערכת שוויון של ההזדמנויות העסקיות של החברה. בית המשפט בהרכב מורחב של שבעה שופטים, קבע ברוב של ארבעה, כי השיטה הראויה היא אכן שיטת היוון תזרים המזומנים אשר אומצה בפסק הדין עצמון. משכך, עוגנה הלכת עצמון שניתנה בסוף שנת 2009, כאשר באותה העת הערעורים האמורים עדיין עמדו לפתחו של בית המשפט העליון.   
 
תאגידים
   
רע"א 4104/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' גולדשטיין - הגדרת בעל שליטה לעניין הצעת רכש פרטית מאת שי מרגלית09/02/2012

בפסק הדין נידרש בית המשפט המחוזי להיקף חובותיו של הדירקטוריון כלפי האסיפה הכללית, מקום בו משקיע מציע הצעת רכש פרטית, לפי סעיף 270(5)(2) לחוק החברות, עבור 24.99% ממניותיה של חברה אשר נסחרת כשלד בורסאי, מתוך מטרה שלא להביא את ההצעה לאישור האסיפה הכללית. זאת בהסתמך על הוראות הסעיף, המחייבות את אישור האסיפה הכללית רק כלפי הצעות פרטיות היוצרות דבוקת שליטה חדשה (25%) כאשר אין בחברה אחר המחזיק בלמעלה מ-50% או כאשר ההצעה מקנה לרוכש אחזקה של למעלה מ-50% מזכויות ההצבעה בחברה.
בית המשפט בדחותו את התביעה, סומך את ידיו על שני נדבכים. ראשית, בית המשפט מקיש מחלוקת הסמכויות בין הדירקטוריון לאסיפה הכללית בדבר הון המניות של החברה, אודות חובותיו של הדירקטוריון כלפי בעלי המניות, אף בהצעות שאינן עוברות את סף האחזקות הפורמאלי. בעוד שהנפקת מניות שאינה חורגת מגבולותיו של ההון הרשום מסורה באופן בלעדי לדירקטוריון, קביעת ההון הרשום נערכת על-ידי האסיפה הכללית. בנוסף, אומצו בחוק מנגנונים שונים שמטרתם להעניק הגנות לבעלי המניות במצבים בהם הנפקה של מניות על-ידי הדירקטוריון עשויה לפגוע בהם, כגון: הצעה פרטית שבעקבותיה זוכה הניצע לשליטה בחברה. הנה כי כן, אף במקרים בהם הנפקת המניות הינה במסגרת ההון הרשום, לא מתייתרת חובתו של הדירקטוריון לשקילת הפגיעה הצפויה בבעלי המניות. 
שנית, למרות שהחוק מונה שני מבחנים טכניים להגדרת בעל שליטה, המחזיק ב-25% כשאין לאחר אחזקה של מעל ל-50% מזכויות ההצבעה בחברה או בעל מניות לו אחזקה של מעל ל-50% מזכויות ההצבעה בחברה, בית המשפט קבע כי המבחן לו מסורה הבכורה הוא המבחן האיכותי, הבוחן שליטה מהותית בענייני החברה. יוצא אפוא שהמבחנים הכמותיים השונים הינם אבני בוחן, אשר אך מקימים חזקות אודות השתכללותו של בעל שליטה חדש. בית המשפט קובע כי ההגדרה הרחבה של מושג השליטה פורשת את תחולתה באופן שונה מצבים שונים. הווי אומר כי ייתכן מצב בו ידורו בכפיפה אחת מספר בעלי שליטה באותה החברה בעניינים שונים מכוח אינדיקציות טכניות חופפות.
לאור האמור דלעיל, ניתן להשית חובות המיועדות לבעל שליטה אף כלפי רוכש שלא עמד בסף האחזקות הפורמאלי של 25% כשאין אחר המחזיק בלמעלה מ-50% מזכויות ההצבעה. ברם רוכש שכזה נהנה מהחזקה, שמקורה במבחנים הכמותיים, הקובעת שהוא אינו בעל שליטה. היינו, נטל ההוכחה רובץ על כתפיו של הטוען כי אחזקותיו של הרוכש עולות כדי שליטה בחברה, מקום בו אחזקותיו לא עברו את הסף הסטטוטורי. כמו כן נקבע, שמתקיים יחס של כלים שלובים בין משקל הנטל שעל הטוען להשתכללותו של בעל שליטה להרים לבין היקף האחזקות שהועברו הלכה למעשה לידיו של הרוכש. לשון אחר, ככל שהיקף האחזקות שנרכשו בפועל קרוב יותר לסף הפורמאלי שבחוק כך יקטן משקלו של נטל ההוכחה על הטוען לקיומו של בעל שליטה.
במקרה דנן נקבע כי לא התקיימו נסיבות נוספות, מעבר לקרבה לסף האחזקות הפורמאלי, המעידות כי מדובר בעסקה שתקנה לרוכש שליטה בחברה, כגון: מינוי דה-פקטו של דירקטור בודד על-ידי הרוכש, וקיומו של בעל שליטה אחר בחברה. בנוסף, דירקטוריון החברה שקל באופן מיטבי ומקצועי את הפגיעה האפשרית בבעלי המניות מזה, ואת טובתה של החברה מזה. חברי הדירקטוריון מצאו כי הצעת הרכש משיגה עבור החברה את התנאים הטובים ביותר תחת הנסיבות הנוכחיות, קרי במצב בו החברה נסחרת כשלד בורסאי. לפיכך, במקרה עסקינן לא שגה הדירקטוריון עת שבחר לאשר את העסקה, מבלי להעבירה להצבעה באסיפה הכללית.     

 
 
תאגידים
   
ה"פ 7236-05-11 גולדפון בע"מ נ' ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ - מהו עניין אישי של בעלי מניות מיעוט מאת שי מרגלית09/02/2012
פסק הדין עוסק בהחלטת דירקטוריון החברה לסווג בעל מניות מיעוט כבעל עניין אישי לצורך סעיף 275 לחוק החברות. בית המשפט המחוזי קבע כי יתכנו שני מצבים של עניין אישי: עניין אישי גלוי ועניין אישי סמוי. במצב הראשון, בו לא מתעוררת פלוגתא בדבר קיומו של עניין אישי, בעל המניות יהא מנוע מלהשתתף בהצבעה בהתאם להוראות סעיף 275 המגלמות את כלל הקניין, אשר מונע את השתתפותו של בעל המניות לו עניין אישי בהצבעה. במצב השני, בו קיומו של העניין האישי אינו גלוי והוא אך נטען על-ידי בעל מניות אחר, לא יהא ניתן למנוע מבעל המניות מלהצביע באסיפה הכללית. כאשר לטוען לקיומו של העניין האישי תשמר האפשרות לפנות לבית המשפט, בהתבסס על כלל האחריות, המטיל חובת הגינות על בעל המניות בעת מימוש זכיותיו; ובהסתמך על סעיפים 192 ו-193 לחוק החברות, המסדירים את חובותיהם של בעלי מניות בינם לבין עצמם. הווי אומר, בית המשפט מאמץ פרשנות דווקנית של הוראות סעיף 276, אשר קובע במפורש כי ההחלטה בדבר קיומו של עניין אישי מסורה לבעל המניות עצמו. משכך אם בעל המניות לא הצהיר על קיומו של עניין אישי קולו יימנה במניין הקולות.
בנוסף, בית המשפט קבע כי לעניין סעיף 275 לחוק החברות, אין נפקא מינה לקיומו של עניין אישי אם בעלי המניות מצביעים בעד ההסכם או כנגדו. לשון אחר, עניין אישי פוסל בעל מניות אשר תומך באישור העסקה, כמו גם בעל מניות אשר מתנגד לאישורה. בכך שואף בית המשפט לאיין את השפעתם בעקיפין של בעלי השליטה על תוצאותיה של ההצבעה, באמצעות מניעת השתתפותם של המתנגדים באמתלה של עניין אישי.
 
 
תאגידים
   
ה"פ 44660-12-11 איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ נ' תדביק בע"מ ואח' - מהו עניין אישי של בעלי מניות מיעוט מאת שי מרגלית09/02/2012
דובר באישור שכרו של מנכ"ל החברה באסיפה הכללית לפי סעיף 275 לחוק החברות, כאשר דירקטוריון החברה קבע כי לחלק מבעלי מניות המיעוט עניין אישי בתוצאותיה של ההצבעה ועל כן מנועים הם מלהשתתף בה. לאור זאת, בית המשפט נידרש לבחון את הגדרתו של המונח "עניין אישי" המנוי בסעיף 1 לחוק החברות והאם בכוחו של הדירקטוריון למנוע מבעל מניות מיעוט להשתתף בהצבעה בגין עניין אישי, על אף שכחלק מתיקון 16 לחוק החברות נמסר למיעוט כוח ההכרעה בעסקאות בהן ישנו ניגוד עניינים. זאת כאשר מטרת התיקון האמור, הינה להתמודד עם בעיית הנציג שבין בעל מניות השליטה לבין בעלי מניות המיעוט, מקום בו מצוי בעל מניות השליטה משני עברי המתרס של העסקה. היינו, סעיף 275 לחוק החברות קובע מנגנון המעביר את ההכרעה לבעלי מניות המיעוט בעסקאות בהן קיים חשש מובנה כי בעל השליטה אינו מטיב עם החברה, אלא פועל במסגרת האינטרס האישי.
בית המשפט קבע כי הגדרתו של המונח "עניין אישי" היא הגדרה פתוחה, אשר משתנה בהתאם לנסיבות המקרה. ככלל קיומו של עניין אישי נבחן, עבור בעלי מניות רוב ומיעוט כאחד, לאור שאלת קיומה של זיקה עודפת של בעל המניות, אשר משפיעה באופן מהותי על שיקול דעתו של מקבל ההחלטה, כך שאין הוא רואה עוד את טובת החברה לנגד עיניו.
לפיכך המונח "עניין אישי" שבסעיף 270(4) לחוק החברות, אליו מפנה סעיף 275, חובק אף מצבים בהם לבעל מניות המיעוט עניין אישי ביחס לעסקה. הרי ברי כי במקרים בהם המיעוט אינו תואם הנחת המחוקק שבבסיס סעיף 275, הגורסת שהמיעוט הינו גורם אובייקטיבי ביחס לעסקות בהן ישנו ניגוד עניינים, אין להעניק לו את כוח ההכרעה שבסעיף. לעניין זה יתכנו מצבים שונים בהם יחשב המיעוט כבעל עניין אישי, כגון: בעל מניות מיעוט לו אינטרס בחברה המתחרה בחברה בה אמורה להתקבל ההחלטה או בעל מניות מיעוט סחטן המונע מטעמים זרים.
כמו כן, יש לשים לב כי אין בסמכות דירקטוריון החברה, כפי שארע במקרה דנן, לקבוע האם לבעל מניות מסוים יש עניין אישי בעסקת מסוימת; אלא בעל המניות הוא זה שאמור להצהיר האם יש לו עניין אישי או אם לאו. והרי אם הצהיר בעל המניות כי אין לו עניין אישי, די בכך, בכדי שקולו יימנה במניין הקולות.      
 
 
תאגידים
   
תיקון מספר 13 לחוק ההגבלים העסקיים - עיצום כספי מאת שי מרגלית09/02/2012
לאחרונה אושר בקריאה שנייה ושלישית תיקון מספר 13 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, המקנה לממונה על ההגבלים העסקיים את הסמכות להטיל עיצום כספי של עד מיליון ₪ על אדם שהפר את ההוראות המנויות בחוק ההגבלים העסקיים; ועיצום כספי של עד 8 אחוזים ולא יותר מ-24 מיליון ₪ על תאגיד שהפר את הוראות החוק. הסנקציה האמורה חלה כלפי שלושת ההפרות העיקריות בחוק ההגבלים העסקיים, הווי אומר כלפי צד להסדר כובל שלא ניתן לו פטור כמופרט בחוק, צד למיזוג שלא בהתאם להוראות החוק או כלפי מונופולין המנצל את מעמדו לרעה. כמו כן נקבע כי משך ההפרה, מידת הפגיעה בתחרות או בציבור וחלקו של המפר בהפרה, ינחו, את הממונה בהחלטתו.   
תיקון 13 לחוק ההגבלים העסקיים מצטרף למגמה של המחוקק לחזק את ידיהם של הרגולטורים על שוק ההון. מגמה אשר מצאה ביטוי מובהק בתיקון מספר 16 לחוק החברות אשר הקנה לרשות לניירות ערך סמכות להטיל עיצום כספי על אדם או על תאגיד שהפר את הוראות חוק החברות, התשנ"ט-1999.
 
http://www.antitrust.gov.il/Files/HPLinks/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%20%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F%2013.pdf 
תאגידים:הגבלים עסקיים
   
יצירה מגינה או יצירה מוגנת? על כתבי טענות כ"יצירה ספרותית מוגנת" מאת הדס לביא
 
http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/lawatch1/lawatchF/gilionG/2012a_int5.pdf 
   
בפרדס ליד השוקת השבורה - בעקבות פסק הדין בעניין מוסא דכה מאת רעות כהן ומעין סודאי
 
http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/lawatch1/lawatchF/gilionG/2012a_adm4.pdf 
   
חישוב פיצוי בגין רשלנות לפי שיטת הידות ב"תקופה האבודה" גם לאחר תום תקופת התלות של ילדי המנוחה מאת ענבל בורוש
המנוחה נרצחה. בית המשפט המחוזי קבע את אחריות המשטרה ברשלנות באי מניעת הרצח. הצדדים הגיעו להסדר לפיו המשיבה תשלם פיצויים למערערים ללא הודאה בחבות. לגבי חלק ממרכיבי הפיצוי הושגה הסכמה, ולגבי חלק אחר, הכולל את גובה הפיצוי המגיע לילדי המנוחה בגין התקופה שלאחר תום תקופת תלותם, נותרה מחלוקת. בית המשפט העליון בפסק הדין ע"א 8488/08 עזבון המנוחה סושרד ז"ל נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל (טרם פורסם 05.06.2012), הפך את החלטת בית משפט קמא בעניין הדין החל לגבי התקופה שלאחר תום תקופת התלות של ילדי המנוחה. לצורך חישוב תביעת העזבון בשנים האבודות יש לחלק את הקופה המשותפת במספר בני המשפחה הנתמכים (באופן דינאמי) בתוספת יד המנוח, יד משק הבית ויד החיסכון. הסכום המתקבל מהפחתת ידו של המנוח מהכנסתו מבטא ככלל את הפיצוי אותו יש לשלם בגין אובדן ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות. לגבי הניזוק חסר התלויים, אין לחשב את הפיצוי לפי שיטת הידות אלא יש להוסיף ולהתייחס אליו כחסר תלויים גם "בתקופה האבודה". לצורך הפיצוי הוסבר בהלכת פינץ כי יש לפסוק פיצוי של 30 אחוז מן השכר הקובע. בית משפט קמא כי לאחר תום תקופת התלות של ילדי המנוחה, יש לחשב את הפיצוי כפי שהיו מחשבים למנוח חסר תלויים. בית המשפט העליון קבע שאין לבחון את "המשפחה הרעיונית" של המנוחה לאחר שהיו מפסיקים ילדיה להיות תלויים. כשם שאין ליצור למנוח משפחה רעיונית, כפי שהוחלט בהלכת פינץ, כך אין להתעלם ממשפחה שהייתה קיימת בעת התאונה. מכאן, חישוב הפסד ההשתכרות של המנוחה לאחר תקופת התלות של ילדיה ייעשה לפי שיטת הידות המקובלת בתביעות עזבון, ולא לפי 30 אחוז.  
http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/08084880-c06.htm 
   
מה בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת בהכרעות בדבר קבילות ראיות? דיון בעקבות ע"פ 5582/09 העוסק בקבילותם של זיכרונות מודחקים מאת טל רגב וליאורה ארזי
 
http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/lawatch1/lawatchF/gilionG/2012a_evi3.pdf 
   
עמימות יחסית: על הטלת אחריות יחסית כשהסיבתיות עמומה – היבטים של יעילות וצדק לאור הלכת מלול מאת אלון אגמון ואיתמר מצרי
 
http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/lawatch1/lawatchF/gilionG/2012a_tort2.pdf 
   
הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה: הצעה לתיקון חוק העונשין מאת חווה דיין ועמנואל גרוס
 
http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/lawatch1/lawatchF/gilionG/2012a_Crim1.pdf 
   
פסילת ראייה חפצית בחיפוש ללא הסכמה מדעת מאת תום דרומי חכים14/05/2012
בית המשפט העליון פסק כי יתכנו מקרים בהם ראיה חפצית אשר נתפסה בחיפוש שנערך שלא כדין תוגדר כראיה שאינה קבילה (רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 09.03.2011)). פסיקה זו הינה הרחבה המבוססת על הלכת יששכרוב – בה הוגדרה הודאה שנגבתה באופן שלא כדין כראיה בלתי קבילה.
פסק הדין עסק גם בשאלה מה מוגדר כחיפוש חוקי המתקיים ללא צו שיפוטי. הנשיאה בייניש בחנה את המבחנים והנסיבות להגדרת "חשד סביר" שיצדיק את החיפוש ופסקה כי ללא "חשד סביר" נדרשת הסכמת האדם לחיפוש בגופו ובכליו – "הסכמה מדעת" שתוכל להכשיר חיפוש ללא נסיבות אחרות בדין.
נקבע כי לצורך ההסכמה המפורשת נדרשת ההבהרה מצד השוטר לפני החיפוש כי לאדם נתונה הזכות לסרב לביצוע החיפוש ועצם הסירוב לא ירע את מצבו.
הבהרה זו נדרשת בעקבות פערי הכוחות המובנים בין השוטר לאזרח. ההסכמה לחיפוש אינה נדרשת בכתב אך הנשיאה בייניש המליצה שהמשטרה תנחה את שוטריה בפרוצדורה מוסדרת בהנחיות המשטרה.
פסק הדין עסק בשלושה ערעורים כאשר בעקבות הפסיקה זוכו שניים מהמערערים משום שלא היו מודעים לזכותם לסרב לחיפוש ולכן החיפוש התקיים שלא כדין. מאחר והחיפוש לא התבצע כדין, בהתאם למבחני הפסלות שנקבעה בפרשת יששכרוב - נפסלו הראיות החפציות שנמצאו בחיפוש על אף שעצם קיום הראיות כראיות חפציות אינו במחלוקת. ככול שתתקיים הצדקה אחרת לביצוע החיפוש שאינה מבוססת על הסכמה מדעת, מה שיוכר כחשד סביר – יוכרו הראיות.
השופט דנציגר בדעת מיעוט פסק כי גם הסכמה מדעת אינה יכולה להכשיר חיפוש ללא הסמכה מפורשת של הרשות בחוק. השופט דנציגר סמך את עמדתו ב"סיטואציה הקשה" ובפערי הכוחות בעצם הבקשה של "איש מרות לבצע עליו או בכליו חיפוש".
 
 
סדר דין פליליראיות:פסילת ראיות
   
בהחלטת רשות מקומית באשר למתן היתר פתיחת עסקים בשבת באזורים מסוימים צריכים להיכלל שיקולים באשר לשינויים דמוגרפיים שחלו בעיר מאת אלכס וולף11/10/2011
" "העותרים בעת"מ (מנהליים ת"א) 2346/09 אולסה נ' עיריית תל-אביב (טרם פורסם, 23.10.2011) הנם בעליה של חנות, הנמצאת ברחוב נווה שאנן בתל-אביב. המשיבה נקטה בסנקציות מנהליות ופליליות נגד העותרים, לאחר שהללו פתחו את חנותם בשבת, בניגוד לאמור בחקיקת העזר העירונית. סירוב המשיבה, להעניק היתר פתיחת עסק בשבת לעותרים, התבסס על מדיניות רישוי העסקים בעיר והקריטריונים למתן היתר לפתיחת עסק בשבת אשר הותוו על-ידי המשיבה בשנת 1996. כעניין שבמדיניות נקבע בקריטריונים האמורים, כי יינתנו היתרי פתיחת עסק בשבת רק לעסקים הנמצאים באזורים בעלי רוב ערבי ביפו. המדיניות האמורה אושרה מחדש בישיבת מועצת העיר מתאריך 21.12.2009. בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קבע, כי החלטת העירייה המתעלמת משינויים דמוגרפיים אשר חלו בעיר, הינה בלתי סבירה. בית המשפט קבע, כי השינויים הדמוגרפיים שחלו בעיר הביאו למצב בו אין הבדל מהותי בין האזורים בעלי הרוב הערבי ביפו, לבין אזור התחנה המרכזית בתל אביב ורחוב נווה שאנן, בהם ישנו רוב לקהילת הזרים בעיר. מכאן, קבע בית המשפט, כי על העירייה לשקול מחדש את מדיניות רישוי העסקים בעיר, תוך התייחסות לחוות דעת מקצועיות, באשר לשינויים הדמוגרפיים שחלו בעיר ולצורכי התושבים באזורים השונים.
 
 
משפט ציבורי:משפט מנהלי:שיקול דעת מנהלי
   
תיקון 17 לחוק החברות - הסדרי ממשל תאגידי בחברות אגרות חוב מאת שי מרגלית11/10/2011
 " "ביום ה-03.08.2011 אושר בכנסת תיקון 17 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, אשר עיקרו החלת הסדרי הממשל התאגידי, כפי שעולים מחוק החברות, אף על חברות פרטיות אשר הנפיקו אגרות חוב לציבור. זאת תוך השוואת מעמדן של חברות אלו לחברות ציבוריות בשינויים המתחייבים. התיקון מבטיח קיומם של מנגנוני פיקוח ובקרה על הניהול התקין, החלתן של פרוצדורות ראויות בקבלת החלטות, ריסון כוחם של בעלי השליטה והגברת מעורבות והשפעת המיעוט. השינויים העיקריים מתרכזים בשני מישורים של הסדרים. הראשון, תנאי מינוי וכהונת דירקטורים. בתיקון נקבע כי חברות אשר הנפיקו אגרות חוב ימנו דירקטורים בעלי כשירות ראויה, בכפיפות להחלטות ועדת האכיפה המנהלית ברשות לניירות-ערך. החברה תהא מחויבת למנות, באישור ועדת הביקורת ולפי תנאי הכשירות המנויים בחוק, למצער שני דירקטורים חיצוניים. כמו כן, תחול ההפרדה שבין יו"ר הדירקטוריון למנכ"ל החברה או לקרובו. בנוסף תמנה החברה ועדת ביקורת ומבקר פנים להם סמכויות נרחבות. המישור השני, מסדיר את אופן התנהלותן של עסקאות עם בעלי עניין. בדומה לחברות ציבוריות בעלי העניין יהיו מחויבים בגילוי האינטרס האישי בעסקה של החברה, כשהעדר גילוי עשוי להשית על בעלי השליטה אחריות בגין הפרת חובת ההגינות. עסקה חריגה כפי שמוגדרת בחוק, עם בעל השליטה או שלבעל השליטה עניין אישי בה, טעונה אישור של ועדת הביקורת והדירקטוריון. עסקה שכזו, שלא אושרה בדרך הקבועה בחוק, הינה בטלה מעיקרא.
 
תיקון 17 לחוק החברות.rtf 
תאגידים
   
תיקון 16 לחוק החברות - אימוץ כללי ממשל תאגידי מאת שי מרגלית11/10/2011
" "ביום ה-06.03.2011 אושר בכנסת תיקון 16 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, אשר מאמץ את המלצות הוועדה לבחינת קוד ממשל תאגידי ('ועדת גושן' בראשות פרופ' זהר גושן, 2006). התיקון, שהינו מהחשובים שנערכו בחוק החברות, מבצע רביזיה בדיני התאגידים בכלל ובכללי הממשל התאגידי בפרט. מטרת התיקון להסדיר את משולש השליטה בחברות ציבוריות - בעלי שליטה, דירקטוריון ובעלי מניות מיעוט - תוך העברת כוחות אל המיעוט בקבלת החלטות בחברה.  התיקון מתרכז במספר היבטים עיקריים. האחד, חיזוק מעמד ועצמאות הדירקטוריון וועדת הביקורת באמצעות הרחבת אחריותם האישית של הדירקטורים, חיזוק שיקול דעתם העצמאי ושלילת תופעת 'דירקטור הצללים'. כמו כן, נקבע כי מעתה יורחבו סמכויות ועדת הביקורת. בראש הועדה יעמוד דירקטור חיצוני, ובין יתר חבריה המכהנים יהא רוב לדירקטורים בלתי-תלויים. ההיבט השני, כולל את הגברת כוחם של בעלי מניות המיעוט, זאת על-ידי דרישת רוב מבין המיעוט באישור עסקאות חריגות. בנוסף חלה חובת אשרור, כל שלוש שנים, של תנאי העסקתו של בעל השליטה. ההיבט השלישי, הינו יצירת מסלול חדש לאכיפה מנהלית המקנה לרגולטור בד-בבד הן סמכות שפיטה והן סמכות להטלת עיצום כספי. לבסוף, חברות ידרשו להצהיר האם הן מאמצות קוד ממשל תאגידי וולונטארי המשקף את הטמעת הפרוצדורות המומלצות על-ידי הרשות לניירות-ערך (שיטת 'אמץ או גלה').           
 
תיקון 16 לחוק החברות.pdf 
תאגידים
   
נהנה של נאמן יגבור על נושה מאוחר יותר גם בהיעדר פומביות הנאמנות מאת מעין סודאי10/09/2011
" בע"א 5955/09 כונס הנכסים נ' מרשה טאובר טוב  (מיום 19.7.2011) נקבע כי נהניו של המשיב בלוך אשר רכש נכס בנאמנות עבור יתר המשיבים, יגברו על הבנק שהטיל עיקול מאוחר יותר על נכסיו של בלוך במסגרת הליכי פשיטת רגל. ביהמ"ש קמא קבע כי מדובר ב"נאמנות מוכמנת" שאינה נרשמה במרשם באמצעות הערת אזהרה, אולם רישומי המס שנלוו לרכישה מראים כי מדובר ב"נאמנות אמת". לכן, על אף החשיבות הרבה המוקנית לעקרון פומביות המרשם, אי רישום הנאמנות אינה מונעת את תוקפה כלפי הנהנים והיא תגבר על הנושה המאוחר יותר. השופט רובינשטיין בפסק דינו עורך פרשנות של הוראות בחוק הנאמנות, ומכריע כי בהתאם למגמת הפסיקה, עמדת המלומדים, מהות הנאמנות, ומקומו של תום הלב במוסד הנאמנות, סעיף 5 נסוג מפני סעיף 3(ב) לחוק הנאמנות כך שנהניו של הנאמן גוברים על הנושה. תוך כך, מסביר השופט רובינשטיין שמגמת הפסיקה היא לחזק את הזכות שביושר בנכסי הנאמנות ולהעדיפה על פני זכות חלשה יותר כגון זכותו של מעקל מאוחר. פסק הדין מתייחס באופן שלילי לדעת היחיד של השופט חשין בפסק דין אהרונוב לפיה הקונה הראשון יגבור רק כאשר הוטל עיקול ולא כאשר הוטל עיקול מכוח הליכי פשיטת רגל. במקרה דנן, קובע בית המשפט נהניו של הנאמן גוברים על הנושה המאוחר גם כאשר מדובר בהליכי פשיטת רגל ובכך מחזק את הזכות שביושר נוסח ישראל בנכסי קניין.
 
 
קנייןמקרקעין
   
תיקון 3 לחוק מקרקעי ישראל - 2011 מאת מעין סודאי10/11/2011
" תיקון 3 לחוק מקרקעי ישראל התקבל בכנסת ביום 29 במרץ 2011. החוק נועד למנוע השתלטות זרה או עוינת על מקרקעי ישראל ועל קרקעות פרטיות שיועברו לבעלות פרטית בעקבות הרפורמה העתידית שנקבעה בחוק מקרקעי ישראל. כך, החוק אוסר העברת זכויות במקרקעין הנדונים לזרים למעט באמצעות החריג שנקבע בחוק. "זר" מוגדר בין היתר כתאגיד שהשליטה בו היא גורם זר, אדם שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל או שאינו עומד בדרישות סע' 2 לחוק האזרחות, או שאינו זכאי לאשרת עולה או לתעודת עולה על פי חוק השבות. החריג המאפשר לסטות מהוראות החוק, מחייב את אישורו של ראש מועצת מקרקעי ישראל לאחר שקיים את ההתייעצויות הנדרשות בחוק, ותוך התחשבות בשיקולים מסוג זיקתו של הזר לישראל, המטרה לשמה הוא מבקש העברת המקרקעין, טובת הציבור ובטחונו, תכונותיהם וטיבם של המקרקעין ועוד.
 
 
מקרקעיןקניין
   
החובה להנפיק כברירת מחדל טפסי שיקים משורטטים שעבירותם הוגבלה מאת שי מרגלית11/04/2011
" תיקון 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1982, קובע כי מיום ה-1.10.2011 תחול חובה על תאגיד בנקאי להנפיק ללקוחותיו הפרטיים טפסי שיקים משורטטים ועליהם המילים "למוטב בלבד" האוסרות את עברתם, וזאת אלא אם ביקש הלקוח אחרת. מטרת התיקון הינה להקנות, ללקוחות שאינם בקיאים ברזי הדין, הגנה פרקטית מפני הסיכונים הכרוכים בעת משיכתו והעברתו של שיק. במסגרת יישום התיקון עודכנה והותאמה הוראת ניהול בנקאי תקין מספר 431 על-ידי המפקח על הבנקים.השיק הינו מסמך סחיר ולפיכך בר-העברה במסירה או בהיסב והאוחז בו יכול לרכוש מעמד גבוה הכולל כוחות שונים. בהתאם להלכת ציטיאט - ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק בבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 498 (1994) - שיק עליו מופיעות המילים "למוטב בלבד" הוא שיק שהן עבירותו והן טהירותו הוגבלו, הווה אומר שיק שלא ניתן להעבירו לאחר או לרכוש בו מעמד גבוה. שיק משורטט הוא שיק שפירעונו מתבצע באמצעות בנק גובה בלבד, המהווה מנגנון הגנה למושך. נפקות השרטוט היא שלא ניתן לפדות את השיק כנגד תשלום מזומן, אלא נדרש שלאוחז יהא חשבון בנק באמצעותו יתבצע הפירעון. ברם אליה וקוץ בה, מצב זה עשוי לעורר ביתר שאת את הסתירה האינהרנטית עבור בנק גובה, בין שרטוט השיק לבין הגבלת טהירותו. יוצא אפוא שבנק שיקבל חזקה על שיק משורטט עליו מופיעות המילים "למוטב בלבד" ובמהלך הליך פירעון השיק יתעורר ספק לגבי כשרותו או תוקפו עקב פגם בעסקת היסוד, לא יוכל לרכוש מעמד גבוה יותר שדרוש על מנת לתבוע את האוחזים שקדמו לו בגין השיק ובעילה שטרית.
 
חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמא-1982.pdf 
בנקאות
   
הלכת אפרופים מנחה את פרשנות החוזה מאת גלי רכבי11/04/2011
" " עו"ד אסף ניב מונה ככונס נכסים של חברה שלה היו זכויות בנייה בנתניה, שאותן רכשו המשיבות. על החלקה חלו תכניות שונות שאושרו בוועדות התכנון לאורך השנים. הסעיף הנידון בהסכם המכר קובע, כי "היטל ההשבחה לגבי זכויות בניה שהותרו עד ליום מינוי הכונס..." ישולם על ידו. הערעור נסוב על פסיקת המחוזי לפיה חייב כונס הנכסים בתשלום היטל השבחה על החלטת הוועדה המקומית על תוספת לתכנית לפי תקנה 13 לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), התשנ"ב-1992. בע"א 08\7664 עו"ד אסף ניב נ' נכסי נירד בע"מ (לא פורסם, 13.9.2011), המשנה לנשיאה א' ריבלין קיבל את הערעור. אף לאחר תיקון 2 לחוק החוזים (חלק כללי), בית המשפט העליון מציין את הלכת אפרופים כהלכה המובילה בפרשנות חוזה מכר. בית המשפט העליון קבע, כי יש להשתמש "בנסיבות האופפות את ההתקשרות" כדי לחשוף את תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. לאור מסקנתו כי הליך אישור התוספת לתכנית כפוף לשיקול דעת הוועדה המקומית, המשנה לנשיאה ריבלין קובע כי לשון הסעיף "אינה סובלת" פרשנות לפיה זכויות "שהותרו" כוללות גם זכויות שיאושרו בעתיד. המשנה לנשיאה מפרש בנוסף את הסכמת המשיבות, לאחר חתימת ההסכם, לשומה אשר אינה כוללת את התוספת לתכנית, כמעידה על נכונות טענות המערער. ומוסיף ניתוח זה של התנהגות לאחר החתימה לעדויות אשר תומכות בפרשנותו.
 
 
חוזים:פרשנותמיסים:מיסוי מקרקעיןחוזים:תוכן החוזה
   
קבלת סימן מסחר על ידי רשם סימני המסחר אינה מחסנת את בעל הסימן מטענות על הפרה של סימן שנרשם לפניו מאת זהר אידלסון11/04/2011
" חברת Wrangler  (האמריקאית) וחברת קרוקר (הישראלית) מייצרות ג'ינסים, ושתיהן משתמשות בסימן W על הכיס האחורי כסימנים מסחריים רשומים (הבדלים קטנים). הראשונה תבעה את האחרונה על הפרת סימן המסחר שלה, כאשר ההבדל ביניהן שהיא רשמה את הסימן עוד בשנת 1984 והאחרונה רשמה סימנים דומים בשנת 1997 ובשנת 2000. השופט אורי שהם החליט שחברת קרוקר הפרה את סימן המסחר של חברת Wrangler, על אף שגם לחברת קרוקר הסימנים הנם רשומים ובנוסף הזמן לערעור על רישום הסימן חלף מזמן. " [...] נכונותו של רשם סימני המסחר לרשום את סימני המסחר של הנתבעים אינה מהווה ראיה לכך כי אין מדובר בסימן מסחר מפר, אשר נרשם תוך הפרת זכויותיה הקנייניות של התובעת. " (פס' 8 לפסק הדין). קביעה זו נמצאת במתח עם ס' 46(א) לפקודת סימני המסחר, הקובע שלבעל סימן רשום יש זכות שימוש ייחודית, כיוון שגם חברת קרוקר אמורה ליהנות מסעיף זה. כמו כן, ס' 46(ב) קובע כי אם יש כמה בני אדם הרשומים כבעלי סימן מסחר זהים בעיקרם, הרי שהם לא יכולים לטעון אחד כנגד השני אלא אם הרשם או בית משפט מחוזי קבעו אחרת. טענה ברוח טענה זו נטענה על ידי חברת קרוקר אך לא זכתה להתייחסות בפסק הדין (פס' 6 לפסק הדין).  לפיכך, עצם קבלת הסימן על ידי רשם סימני המסחר אינה מחסנת את בעל הסימן מטענות על הפרה של סימן שנרשם לפניו.
 
 
קניין רוחני
   
החלת דוקטרינת קיפוח המיעוט בתובענה ייצוגית כנגד אגודה שיתופית מאת שי מרגלית11/04/2011
"בפרשת לויטה - ת"צ (מרכז) 32223-03-10 גדעון לויטה נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית (טרם פורסם, 09.11.2010) - נדרש בית המשפט המחוזי לדון בעניין הוצאתם של חברים מאגודה שיתופית, תוך שלילת זכויותיהם ופגיעה בקניינם. כנגד האגודה השיתופית הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילה של קיפוח המיעוט, לפי תנאי סעיף 8(א) לחוק תובעות ייצוגיות, תשס"ו-2006. ככלל עילת הקיפוח הקבועה בסעיף 191(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999, איננה חלה על אגודות שיתופיות. עם זאת בית המשפט, מפי כבוד השופטת שטמר, קבע כי בעקבות הזהות המהותית בין קיפוח המיעוט בחברה ציבורית לבין התנהלותה של האגודה, ניתן להחיל את ההסדר אף על אגודה שיתופית. לעניין היקש זה, די בהתייחסות המפורשת המצויה בתקנון האגודה למניותיה, בכדי להשלים את דרישת הזיקה לניירות ערך בתובענה ייצוגית. לפי בית המשפט הוצאת החברים מהאגודה, באמצעות שינוי התקנון, מגלמת אינטרס כלכלי המעיד כי הדבר נעשה בחוסר תום לב. יוצא אפוא, שהטוענים עמדו בנטל להוכיח לכאורה את קיומו של קיפוח המיעוט, בכך עבר הנטל לאגודה להוכיח כי פעלה באופן ראוי. לאור האמור לעיל, אישר בית המשפט את הבקשה לתובענה הייצוגית.
 
 
נזיקין:תאונות דרכיםסדא והוצאה לפועל:תובענות ייצוגיות
   
הסרת ההגבלה לסכום הפיצוי המירבי בהטרדה מינית בהוכחת נזק מאת תום דרומי11/04/2011
 " " בית הדין הארצי לעבודה פסק (ע"ע (ארצי) 54/10 פלונית נ' אלמוני, (טרם פורסם, 30.10.2011)) כי בתביעות בנושא של הטרדות מיניות, כאשר הוכח נזק כספי ממשי, בית המשפט אינו מוגבל לשיעור הפיצוי המרבי הקבוע בחוק ובנוסף קבע כי כל מעשה הטרדה יחשב כמעשה נפרד לצורך הפיצוי. בית הדין הפך בכך את פסיקתו של נשיא בית הדין הארצי לשעבר, סטיב אדלר במקרה קודם (ע"ע (ארצי) 178-06 פלונית נ' אלמוני, (טרם פורסם, 04.11.2010)). בית הדין קבע כי בניגוד לפסיקה קודמת של בית הדין ניתן לתבוע פיצויים הן בעקבות נזקו הממוני והן בעקבות נזקים שאינם ממוניים (כאב וסבל). בעבור הנזקים הממשיים המוכחים קיימת לבית הדין סמכות לפסוק את הסכום שהוכח, ללא הגבלת סכום הפיצוי. בעבור הנזקים הלא ממוניים רשאי בית הדין לפסוק בהתאם להגבלת הפיצוי המרבי הקבוע בחוק עד 50,000 ₪. בנוסף, קבע בית הדין כי לא קיימת קביעה אפריורית אשר מגבילה את סכום הפיצוי המרבי הקבוע בחוק למספר הטרדות מיניות ומדובר בהגבלה אשר תפגום בהרתעה הרצויה. לפיכך, ניתן לפסוק פיצויים לא ממוניים, עד גבול הפיצוי המרבי הקבוע בחוק – לכל אירוע הטרדה בנפרד.
 
 
נזיקין:תרופות:פיצויים
   
דיון נוסף בשאלת נפקות אמיתות הפרסום בעבירת "העלבת עובד ציבור" לפי סעיף 288 לחוק העונשין מאת גלי רכבי11/04/2011
" מר אונגרפלד הואשם לפי סעיף 288 לחוק העונשין "העלבת עובד ציבור", בפרסום כרזה מול תחנת משטרת חדרה, הקוראת לפטר את אחד השוטרים עקב שיתוף פעולה עם עבריינים. בדנ"פ  7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם,11.7.2011) ביהמ"ש העליון דן באופן מעמיק ביסודות עבירת העלבת עובד ציבור. השופטים נחלקו בדעותיהם לגבי הגדרת "תוכן" העבירה, ולגבי המבחן ההסתברותי שאותו יש להפעיל באיזון שבין חופש הביטוי של אונגרפלד אל מול ערכי כבודו של השוטר ואינטרס הציבור. השופטת א' פרוקצ'יה (בדעת הרוב), קבעה כי לא ניתן להגדיר מראש רשימה סגורה של מקרים בהם מתרחשת "העלבה". העלבת עובד ציבור היא פגיעה בליבת כבודו של עובד הציבור- היא "ליבת כבודה של המערכת אותה הוא משרת". במתח שבין חופש הביטוי של האדם לבין תכלית האיסור הפלילי- מניעת העלבת עובד ציבור, קובעת פרוקצ'יה, יש להשתמש במבחן הסתברותי של "וודאות קרובה". עוד נקבע כי לאמיתות הפרסום אינה הגנה בעבירה של העלבת עובד ציבור
 
 
עונשין
   
מניות בעל שליטה ששועבדו לבעל מניות אחר אינן נגועות בעניין אישי מאת שי מרגלית11/04/2011
"בפרשת גד זאבי - ת"פ 6932/06 מדינת ישראל נ' גד זאבי (טרם פורסם, 07.11.2011) - נדונה סוגיית סיווגן של מניות המצויות בבעלות בעל השליטה אך משועבדות לטובת בעל מניות אחר, לעניין ההצבעה עבור תנאי העסקתו של בעל השליטה. לפי כתב האישום פעל זאבי, בעל השליטה ויו"ר דירקטוריון חברת מלם מערכות בע"מ, ביד אחת עם הבנק הבינלאומי, לו משועבדות בנאמנות חלק ממניותיו של זאבי במסגרת עסקת מימון, לקבלת דבר במרמה בנסיבות חמורות. זאת על-ידי רישום כוזב במסמכי תאגיד של המניות כלא נגועות בעניין אישי, למען השגת התמיכה הנדרשת בסעיף 275 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. התביעה ייחסה לנאשמים קשירת קשר פלילי והונאת האסיפה הכללית, תוך הסוואת זיקתן של מניות המשועבדות לזאבי. בית המשפט, בהסתמך על קונסטלציית השעבוד הייחודית שהכתיב הבנק, קבע כי אין המניות מוכתמות בעניין אישי לאור אופיו ותוכנו של השעבוד, אשר כלל תניות יוצאות דופן בכל הנוגע לרישום הבעלות והקניית שיקול דעת לבנק בהצבעה. זאת על אף שהסכם השעבוד הותיר לזאבי השפעה שיורית על אופן ההצבעה במניות, וחרף התנגדותה של הרשות לניירות ערך. יוצא אפוא, שזאבי זוכה מכלל האישומים האמורים. כמו כן, הוחלט שלא לייחס אחריות לתאגיד עקב פעילות האורגנים, לאור התנהלותה הפרוצדוראלית התקינה של הנהלת החברה. גישה זו העוברת כחוט השני בפסיקת בתי המשפט, סוברת שכאשר התאגיד הוא הניזוק לכאורה מהפעולה אין להטיל אחריות נוספת לפתחו.
 
 
ניירות ערךתאגידיםתאגידים:נושאי משרה בחברה
   
קביעת סמכות בית משפט השלום למתן סעד עשה להריסת מבנה מאת ענבל בורוש11/06/2011
" "בית משפט השלום קבע בפסק דין ת"א (חדרה) 5331-07-10 יונס נ' יונס, תק-של 201 (2011), שבסמכותו לפסוק סעד של צו עשה להריסת מבנה. נושא המחלוקת בפסק הדין היה הקמת בניין מגורים ללא היתר בנייה וללא הסכמה, המגיע עד לגדר המשותפת של שני הצדדים. סמכות בית משפט השלום נקבעת באופן ענייני בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט וכוללת דיון בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין. קביעה זו ניתנה חרף קביעת בית המשפט העליון בפסק בעניין אלגריה נ' אברמוב, שקבע כי תביעה להריסת חלק במקרקעין הינה בסמכות בית המשפט המחוזי. זאת משום שאין מדובר בשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס. הלכה זו הייתה נתונה לביקורת רבה ובפסק הדין יונס בית משפט השלום אבחן את ההלכה בכך שקבע סמכות לעצמו בשל מגמה של הרחבת סמכותו של בית משפט השלום ובשל הכרה של הנתבע בסמכותו של בית משפט השלום בעניינו.
 
 
מקרקעין
   
מתחם הסבירות הנתון לגוף "דו-מהותי" הנו רחב מהנתון לרשות ציבורית "טהורה" וניתן לכלול בו שיקולים מן המשפט הפרטי מאת אלכס וולף11/07/2011
" "המבקשים בה"פ (מחוזי ב"ש) 20078-07-11 צורף נ' אוניברסיטת בן גוריון (טרם פורסם, 27.10.2011) קבלו נגד החלטת רשויות האוניברסיטה שלא לאפשר להם לתלות כרזות ולהפיץ עלונים, בהם מופיעים שר החוץ ליברמן וראש הממשלה נתניהו בהקשר שלילי מובהק, תוך קישור לערכי הפאשיזם. טענת המבקשים היתה כי מדובר בפגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בחופש הביטוי הפוליטי שלהם, אשר אף נוגדת את הוראות סעיפים 5-7 לחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007. המשיבה טענה כי מדובר בהחלטה סבירה ומידתית אשר משקפת איזון ראוי של שיקולים, כאשר מצד אחד ניצבת חובת הבטחת קיומו של חופש ביטוי פוליטי בקמפוס, ומנגד ניצבים האיסור על הוצאת לשון הרע, אשר יוצר סיכון אפשרי לתביעות עתידיות נגד האוניברסיטה, והפגיעה האפשרית בתדמיתו של המוסד. בית המשפט המחוזי באר שבע, מפי השופט ואגו, קבע כי בבוא לבחון את שיקול דעתה של האוניברסיטה, ואת סבירותן של החלטותיה, עליו לתת את דעתו לעובדה כי מדובר בגוף "דו-מהותי". בית המשפט קבע כי גוף "דו-מהותי" זכאי להביא בגדר שיקוליו הראויים גם שיקולים המגלמים אינטרסים שלו כגוף פרטי. זאת, להבדיל מגוף ציבורי "טהור" אשר אינטרסים מן המשפט הפרטי אינם רלוונטים בעבורו. הרחבת מגוון השיקולים הראויים להישקל על-ידי גוף "דו-מהותי", מביאה להרחבה במתחם הסבירות הנתון לו.לגופו של עניין, קבע בית המשפט, כי במידה וההחלטה המדוברת היתה מתקבלת על-ידי רשות ציבורית "טהורה", נראה כי היא היתה חורגת ממתחם הסבירות בשל הפגיעה בחופש הביטוי הפוליטי של הסטודנטים. אולם, האוניברסיטה, שהנה גוף "דו-מהותי", רשאית להביא בין שיקוליה גם את הפגיעה האפשרית בתדמיתה ואת החשיפה האפשרית לתביעות עתידיות. מכאן יוצא שהחלטת האוניברסיטה אכן נתנה משקל נכון לשיקולים הרלוונטיים בעבורה, כגוף "דו-מהותי". עקב כך, החלטת האוניברסיטה אינה חורגת ממתחם הסבירות, אשר "התרחב" כתוצאה מהכללתם של שיקולים "פרטיים" בגדרו.
 
 
משפט ציבורי:משפט מנהלי:סבירות ומדתיות
   
כלל ברירת הדין לגבי תאונת דרכים שהתרחשה מחוץ לישראל הינו דין מקום ביצוע העוולה מאת רן המר11/07/2011
" שלושה ישראלים רכשו רכב על מנת שישרת אותם בטיול בניו-זילנד. בזמן שנטע לי סקאלר נהגה, היא הייתה מעורבת בתאונת דרכים אשר גרמה לרוני יובינר פגיעות גוף קשות. הנהגת טענה לתחולתו של הדין הניו-זילנדי אשר לפיו אין הניזוק רשאי להיפרע מן המזיק כלל. לעומתה, הניזוק טען לתחולתו של הפלת"ד הישראלי, או לחלופין לתחולתה של פקודת הנזיקין, הסדרים לפיהם הוא זכאי לפיצוי. בדנ"א 4655/09 נטע לי סקאלר נ' רוני יובינר (ניתן ביום 25.10.11) קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי תחולתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים היא טריטוריאלית, בשל אופי ההסדר שנשען על שיקולים חברתיים-כלכליים פנימיים מורכבים עד שאין להחילו על אירועים חוץ טריטוריאליים. ולכן, אילו היה כלל ברירת הדין- דין מקום המושב המשותף של בעלי הדין אז הייתה מוחלת פקודת הנזיקין. לעניין ברירת הדין- ביהמ"ש צמצם את תחולת החריג של מקום מושב משותף, דחה שוב את דוקטרינת הזיקות האמריקאית, וקבע שלא חל חריג "תקנת הציבור החיצונית". ולפיכך, בהיעדר תחולת החריגים, נקבע שכלל הברירה החל הוא דין מקום ביצוע העוולה, ולכן יחול הדין הזר, גם אם הדבר מוביל להעדר פיצוי לניזוק.
 
 
משפט בינלאומי פרטינזיקיןנזיקין:תאונות דרכים
   
בנייה בלתי חוקית לא תקל בנטל ההשבחה מאת ענבל בורוש11/10/2011
 
 
מקרקעין
   
היעדר מגורים משותפים אינם מהווים עילה לכשעצמה לשלילת גמלה מאת ענבל בורוש11/10/2011
 
 
ירושהמשפחה
   
אין בקיומה של הזכות לעכב השבת עודף מס תשומות על יד מנהל מס ערך מוסף כדי לפגום בזכות העיכוב הספציפי ביחס למי שלא ניהל ספרים כחוק מאת רן המר11/10/2011
הוגש ערעור על החלטת רשות המיסים- מע"מ ומ"ק ת"א שלא להשיב למערערת, חברת ברכת זהב בע"מ, העוסקת ברכישת זהב בישראל וייצואו מחוץ למדינה, עודף מס תשומות אשר נדרש על ידה בדוחות התקופתיים. הנימוק בהחלטת העיכוב היה כי נקבע שספרי המערערת נוהלו בסטייה מהותית מהוראות החוק. המערערת, טענה שיש לבטל את החלטת העיכוב שכן יש לקרוא את סעיף 39(ב) לחוק מס ערך מוסף כמו סעיף 39(א) לחוק, כהוראה אשר מאפשרת עיכוב זמני בלבד להחזר התשומות להן זכאי העוסק, במקרה של ניהול ספרים שלא כדין. עוד טענה המערערת, שסעיף 91 הוא הסעיף הרלוונטי לקביעת סמכותו של המשיב לעכב החזרי תשומות שעה שהוצאה שומה וכל עת שהיא מצויה בהליכי השגה וערעור. בע"מ 4916-04-10 ברכת זהב בע"מ נ' רשות המיסים- מע"מ ומ"ק ת"א (טרם פורסם, ניתן ביום 1.11.2011), דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את הערעור. ביהמ"ש קבע כי מנוסח הוראת סעיף 39 לחוק מס ערך מוסף עולה כי בעוד סעיף 39(א) אכן מגביל את המועדים בהם רשאי מנהל מס ערך מוסף שלא להחזיר את עודף המס, זכות העיכוב מכוח סעיף 39(ב) אינה מוגבלת בזמן ומותנת רק במתן הודעה וזכות ערעור לנישום. עוד קבע בית המשפט כי אין בעובדה שקיימת למנהל זכות שלא להחזיר את עודף המס וכן לעכב כל סכום המגיע למשיג או למערער משהוגשו השגה או ערעור, בתנאים אשר נקבעו בסעיף 91 לחוק מס ערך מוסף, כדי לפגום בזכות העיכוב הספציפי הקיימת בהוראת סעיף 39(ב), המתייחסת למי שלא ניהל ספרים או ניהל אותם בסטייה מהותית מהוראות החוק. כשם שנקבע כי כל עוד לא הוכרע עניינו של מערער אשר מצוי בדיון בפני בית המשפט, אין לאפשר למשיב לנקוט כנגד אותו עוסק בהליכי גבייה, הרי שבמקביל יש לומר שאין מקום להחזיר לו מס ששילם ביתר.
 
 
מיסיםמיסים:מס ערך מוסף